פעילות ותעסוקה בבנייה: סיכוי למפנה

באחרונה מורגש סיכוי למפנה מסויים בענף הבנייה והתשתית. הנתונים המצביעים על עלייה נאה במחירי דירות גדולות באזורי הביקוש עשויים לעודד את חברות הבנייה להגדיל את ההיצע, שהיה קפוא בשנים האחרונות. בדרך זו ילכו היזמים לקראת השכבות שהכנסתן ורמת חייהן עלו בזמן האחרון, וגם לקראת יהודי העולם המעוניינים להחזיק דירה בישראל.

גם בתחום התשתיות יש סיכוי למפנה מסוים. אחרי שנים של דיבורים בלבד, תואץ סלילת הכבישים, תוגבר האחזקה השוטפת של הכבישים הקיימים, תימשך פריסת מסילות הברזל וגם הפרדתן מן הכבישים, ואולי גם הגדר תיבנה ביתר מרץ - כתשתית לביסוסה של ישראל היהודית-דמוקרטית. ומאחר שהגברת יולי תמיר תצליח, אולי, לקדם במקצת את החינוך, יש סיכוי לבניית כיתות חדשות, כדי להקטין את הצפיפות בכיתות הקיימות, שאפשר לשבת בהן אך לא ללמוד ולהתחנך בהן.

במילים אחרות, יש סיכוי להגדלת הביקוש לעובדים בענף הבנייה והתשתיות. ויש לקוות שלא יהיו אלה עובדים סיניים ו/או פלשתינאים, אלא ישראלים. חשוב לזכור, שירידת שיעור האבטלה ל-8.5% מכוח העבודה המעוניין לעבוד אין פירושה תעסוקה מלאה. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, יש עדיין כ-130 אלף מקבלי הבטחת הכנסה, למרות הצלחתו של בנימין נתניהו להוריד את המספר מן השיא של 155 אלף ב-2003. אמנם, אי אפשר יהיה לשלוח לעבודת הבניין אמהות חד-הוריות וגם לא גברים מבוגרים יחסית. אבל לא קל לחיות מדמי הבטחת הכנסה הנעים בין 20% ל-50% מהשכר הממוצע, ולכן, אם תהיה עבודה, יהיה סיכוי להעביר אליה חלק מן הגברים הצעירים הכלולים במאגר הזה.

פוטנציאל של אלפי אנשים מצוי גם בין המובטלים המקבלים דמי אבטלה - אנשים שעבדו בעבר או משוחררי צה"ל טריים. בשנים האחרונות קשה יותר לקבל דמי אבטלה. הממוצע החודשי של המקבלים דמי אבטלה ירד משיא של 105 אלף ב-2001 ל-59 אלף ב-2005. יש מקום, אפוא, לקליטת מובטלים בענף הבנייה, ובכלל זה חלק מ-6,500 החיילים המשוחררים, המקבלים בממוצע חודשי את דמי האבטלה.

מספר המועסקים בענף הבנייה ירד ל-180 אלף איש בסוף 2005, לעומת 193 אלף עוד ב-2004 ול-236 אלף ב-2000. כל זאת במקביל לירידת היקף הבנייה, מכ-10 מיליון מ"ר ב-2000 לכ-6 מיליון מ"ר בשנה האחרונה. וגם במקביל להאטה שחלה עד הזמן האחרון בסלילת הכבישים וביתר התשתיות.

לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, מספר תושבי ישראל שהועסקו בבנייה, ירד משיא של 150 אלף ב-1996 לכ-130 אלף ב-2004 ולכ-120 אלף ב-2005. בעשור האחרון ירד מספר הזרים בבנייה מ-70 אלף ל-35 אלף. מספר תושבי השטחים שהועסקו בבניין הארץ ירד מ-65 אלף ל-20 אלף.

וכאן המקום לעמוד על האגדה, לפיה ישראלים אינם מתאימים לעבודת הבניין. בלי שנרחיק עדותנו לימים שבהם עבדו בבניין 150 אלף ישראלים, נוכל לומר, שאם ירד בשנה האחרונה בעשרת אלפים מספר פועלי הבניין הישראליים, לא היה זה בגלל עייפות החומר אלא בגלל צמצום הפעילות. לכן, אם היקף הפעילות ישוב ויגדל, אפשר יהיה לקלוט בענף עובדים ישראליים.

יש מקום לחשוב, שהגידול בביקוש לדירות ולתשתיות יגדיל את רווחיות הקבלנים וחברות הבנייה, ויאפשר להם להעלות את השכר בבנייה, שהוא בממוצע 86% מן השכר הממוצע במכלול ענפי המשק. יש מקום לקוות, שגם הממשלה תסייע בכך. עדיין יש בארץ רבבות גברים צעירים, שהגמישות שלהם בהשגת עבודה מוגבלת למדי. 12% מהגברים המקבלים דמי אבטלה זכו רק ב-8 שנות חינוך. כ-55% זכו, אמנם, בהשכלה תיכונית, אבל אין לשכוח את המשקל הצנוע של הזכאים לתעודת בגרות בארץ. לכן ישנו מאגר אנשים, שהעסקתם בבניין היא דרך כמעט יחידה להוציא אותם ממעגל האבטלה. ובכך לא כללנו את החיילים המשוחררים שכוחם במותניהם וירצו אולי לחסוך קצת כסף לפני הנסיעה להודו.

במאגר המובטלים מצויים, כמובן, גם רבים מערביי ישראל, שיש להם משקל רב באבטלה. הנתונים המפורטים שפורסמו בסקר שערכה אסתר טולדנו, מן המוסד לביטוח לאומי, על המקבלים דמי אבטלה, מצביעים על הפוטנציאל הזה. כך, למשל, על-פי נתוני הממוצע החודשי של 2005 נכללו במסגרת זו 235 אנשים באום אל פחם, 42 באיכסאל, 79 באעבלין, 173 בבאקה, 51 בבועיינה, 48 בביר אל מנסור, ועדיין לא יצאנו מן האות ב' ברשימת היישובים.

עם זאת, המאגר העיקרי של מובטלים שאפשר לקלוט חלק מהם בענף הבנייה והתשתיות, מצוי ביישובים היהודיים ולאו דווקא בפריפריה. באור עקיבא היו בשנה שחלפה 300 מקבלי דמי אבטלה, בממוצע חודשי, ובאור יהודה היו 363. דמי אבטלה צנועים, הניתנים למספר ימים מוגבל, קיבלו מידי חודש גם 2,187 אנשים באשדוד ו-1,199 באשקלון. אפילו בחולון ניתנו בשנה שחלפה דמי אבטלה ל-1,408 אנשים בממוצע חודשי. בחיפה הגיע מספרם של אלה ל-2,636 מובטלים.

בסיכום, יש עדיין אבטלה בארץ ויש עדיין אנשים רבים, יהודים וערבים, שעבודת הבניין היא המפלט היחיד שלהם. כל זאת בתנאי, שאכן תגדל הפעילות בענף ותגדל תמיכת הממשלה בשכר ובהכשרה המקצועית במקומות העבודה. תמיכה כזו תגזול מן התקציב פחות כסף מן התמיכה הניתנת בצורת דמי אבטלה ואבטחת הכנסה - אפילו בסכומים העלובים של התמיכות הללו הניתנות למי שאינו עובד.