מצילים את הדיונות: חול ממחצבות ישמש לבטון

האישור ניתן אחרי סידרת בדיקות וניסויים שערך פרופ' דן רבינא, מהמכון הלאומי לחקר הבנייה, ששכנעו את ועדת מומחי מכון התקנים, שניתן להשתמש בחומר זה מבלי לפגוע באיכות תוצרי הבטון.

בטון עשוי ממלט, מים וחול. כדי שהבטון יהיה חזק מספיק, על החול להיות בגודל מסוים, קטן מ-4.75 מ"מ וגדול מ-0.15 מ"מ. עד לאישור התקן החדש, היו החולות הטבעיים של מישור החוף המקור העיקרי לאספקת החול לענף הבנייה, שצורך 9 מיליון טונות בשנה.

על הצרכנים נמנו מפעלי הבטון מובא, מפעלי מלט, טייחים, רצפים וכן חברות התשתית. צריכה עצומה זו הביאה לדלדול ניכר של מאגרי החולות הטבעיים בדיונות מישור החוף. איסור הכרייה באזורים אלה הביא לכרייה פירטית, שגרמה להרס מתמשך של החי והצומח.

לפני מספר שנים, במסגרת הסדרת הנושא, שכללה גם פרסום מכרזים לכורים אישרו מוסדות התכנון, כרייה במישור רותם, שיש בו עתודות חול גדולות. ההסדרה הביאה לעליית מחיר החול מתשעה שקלים לטונה ל-20 שקל לטונה.

ריחוק מכרות החול מאתרי הבנייה במרכז הארץ, הביא לשימוש מוגבר במשאיות. חיפוש אחר תחליפים הביא משרד התשתיות לבדוק שתי חלופות, שימוש באפר פחם מרחף, שנוצר בתחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל, ובחומר המחצבה מאבן טבעית, שעד אז לא היה בו שימוש.

לדברי המפקח על המכרות, יעקב מימרן, חומר המחצבה הוא תוצר לוואי של תעשיית החצץ, שהיקפה 30 מיליון טונות בשנה. מחיר החול הגבוה גרם לבעלי המחצבות לנסות להיכנס לתחום ולעשות שימוש בערמות חול המחצבה שהצטברו אצלם. חלקם הקימו מתקני שטיפה שמטרתם להיפטר מהאבק. שינוי התקן מייתר שטיפה זו ומאפשר שימוש בחול המחצבה גם ללא שטיפה.

"מדובר בפתרון סביבתי ממדרגה ראשונה", אומר מימרן, "השימוש בחול המחצבה מסייע להיפטר מערמות החול שהצטברו במחצבות והפכו למפגעים סביבתיים. יתרון משמעותי נוסף נובע מכך שמקור החול הוא במחצבות הנמצאות לכל אורכה של הארץ. עובדה שחוסכת הובלה, בעלות של 17 אגורות לטונה, וחוסכת נסיעה מיותרת של משאיות על הכבישים.

"בתוך חודשיים", אומר מימרן, "נעלמו כמעט לחלוטין ערמות החול מפתחי המחצבות. חלק מהמחצבות גם שוקלות ייצור חול כדי למלא אחר הביקוש".