גרפולוגיה - לא תורה מסיני

השלום בתל-אביב סיכל ניסיון של זוג חייבים לתקוף בדיעבד הליך מכירת נכס, שהם שעבדו לטובת הבנק: השופטת ינון לא קיבלה חוות-דעת של שני גרפולוגים, שקבעו שהחתימות על שטרי משכנתא אינן של התובעת

ברק זהר היא תושבת בלגיה, שביחד עם בעלה ניהלה חשבונות בבנק דיסקונט. הבעל, יהלומן, ניהל חברה, שהוא וברק היו בעלי המניות בה. השניים חתמו על שטר משכנתא לטובת הבנק להבטחת חובותיהם בהתייחס לנכס מקרקעין בנתניה. לאחר מכן נחתם על-ידי השניים כתב תיקון משכנתא. בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בתל-אביב, באמצעות עו"ד אמיר אלטשולר, לאחר שהבנק מכר את הנכס לכיסוי חובותיהם כלפיו, כפרה ברק בתוקף חתימתה על שטר המשכנתא ועל כתב תיקון המשכנתא, וטענה כי היא סברה שהאחרון התייחס לסכום של עד 100 אלף דולר בלבד.

ברק טענה עוד, כי החתימה, המופיעה על גבי כתב תיקון המשכנתא כלל אינה חתימתה, וביקשה להורות לבנק להשיב לה מחצית מן התמורה, שהתקבלה ממכירת הנכס. בעדותה בפני בית המשפט העידה ברק, כי בעת שהיא חתמה על המסמך, לא הוצגו בפניה כותרו או המבוא לו, בו צוין כי המדובר במשכנתא להבטחת חובות החברה "ללא הגבלה בסכום". היא טענה עוד, כי בניגוד לאישורו של עורך דין, שהיא חתמה בפניו, היא מעולם לא חתמה על המסמך בפני עורך דין, וכי המסמך, שהבנק פעל על יסודו למימוש הנכס, שונה לחלוטין מכתב התיקון, עליו היא חתמה.

להוכחת טענתה, שלפיה החתימה על כתב התיקון, שמכוחו מימש הבנק את הנכס, כלל לא הייתה חתימתה, הגישה ברק לבית המשפט שתי חוות-דעת גרפולוגיות, שתמכו נחרצות בטענתה: המומחית כבירי קבעה, כי החתימה שעל-גבי המסמך הינה "חיקוי דל" של חתימתה של ברק, וכי נראה שנעשתה על-ידי גבר. המומחה גולבנר היה פחות נחרץ, אך גם הוא קבע, כי נראה שהחתימה אינה חתימתה של ברק.

למרות זאת שעדותה של ברק בפניה נתמכה בחוות-דעת של שני מומחים, ושמטעם הבנק, שיוצג בידי עו"ד ישראל שפלר, העידו רק עדים, שלא היו יכולים להעיד מידיעה ומזיכרון אישיים, אלא מן העולה מן המסמכים הרלבנטיים, דחתה השופטת חנה ינון את תביעתה של ברק. "הגעתי לכלל דעה כי עדות התובעת אינה מהימנה עלי באשר לאמירתה כי אומנם חתמה על שטר תיקון המשכנתא, אולם כותרתו וסכומו הוסתרו ממנה", קבעה ינון.

"מעדיפה אני על פניה, עדותו של עו"ד חסדאי, המהימנה עלי, על כך שהתובעת ובעלה חתמו בפניו על מסמך לתקון שטר המשכנתא - וכי במעמד החתימה לא הועלה כלל נושא הגבלת החיוב לסך של 100,000 דולר". גם עדותה של פקידת הבנק הייתה מהימנה על ינון, ולפיה טרם החתימה על שטר תיקון המשכנתא חתמה ברק גם על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לחובות החברה, מסמך בו הובא לידיעתה, כי אשראי החברה מאושר עד כדי 600 אלף דולר.

"מסקנתי הינה, כי התובעת חתמה על שטר המשכנתא ועל השטר לתיקונו בפני עו"ד חסדאי, במשרדיו, ולא הוכח בפני כלל כי האחרון נטע בלב התובעת המחשבה כי שטר התיקון למשכנתא נועד לכסות חיוב עד סך של 100,000 דולר", קבעה ינון.

ומה באשר לחוות-דעת הגרפולוגים, שקבעו אחרת? "ייתכן כי שגו וטעו במתן חוות דעתם", קבעה ינון. היא אזכרה את ההלכה, שלפיה הגם שמקצוע הגרפולוגיה הגיע לדרגת מדע שימושי ממש, קיימת תמיד הסכנה לטעות שבתום-לב בחוות הדעת, "וביתר שאת אמורים הדברים כאשר חוות דעתו של המומחה נוטה לטובת בעל הדין אשר הזמינו ושלם לו את שכרו... לפיכך, אין להעביר לגרפולוג את מלוא כוח ההכרעה לעניין זהות כתבי היד ובכל מקרה, יהא זה בית המשפט אשר יחליט האם לתת אמון בחוות דעתו, איזה משקל לייחס לה ומהי המסקנה הסופית העולה משקלול חוות הדעת עם יתר הראיות בתיק".

סיכומה של ינון: "לטעמי, לאחר שלא צלחו מאמצי בני הזוג לעיכוב מכירת הנכס במסגרת הליכי ההוצאה לפועל... וכן נכשל הליך משפטי... להצהרה על בטלות המשכנתאות - פנו הללו להליך שבפני על מנת לנסות ולתקוף פעולות הבנק בדיעבד... ניסיון שכאמור לעיל - לא צלח אף כאן" (ת"א 32837/04) ".