ענף הבנייה והמלחמה באבטלה

חסידי האידיאולוגיה הקפיטליסטית הבטיחו שקיצוץ הוצאות הממשלה, שאושר בשבוע שעבר (ד') בוועדת הכספים, יפנה את המשאבים למגזר העסקי, שימהר לקלוט עובדים ולצמצם את האבטלה. לא כך קרה בעבר. התוצר עלה מאוד, אבל האבטלה לא ירדה במידה ניכרת והיא מתקרבת שוב ל-9% מכוח העבודה. מדוע? מפני שהאידיאולוגיה הקפיטליסטית דוגלת בגלובליזציה, אבל מתעלמת מתוצאותיה.

כאשר השווקים פתוחים עוברות התעשיות הקרויות "מסורתיות" לארצות שבהן השכר נמוך ומספר העובדים הזמינים גבוה - בעיקר לסין ולהודו. בה בשעה גדל אפילו ייבוא השירותים, שבעבר היה מקובל לצרוך בבית ולא בחו"ל.

אם להתרכז בנושא ההולם את מדור הנדל"ן, השאלה היא אם בתנאים הטיפוסיים לימינו אלה יש סיכוי לפתור בלי ענף הבנייה את בעיית האבטלה האופיינית לאנשים המתקשים למצוא עבודה בתנאי המשק הגלובלי, שישראל היא חברה מלאה בו. כאשר נמסר על גידול מחודש של האבטלה ל-8.9%, נמסר גם על גידול מקביל בתעסוקה, שאמנם לא הספיק להורדת שיעור האבטלה.

הביקוש לעובדים היה בחלקו הגדול בתעשיית הייצוא עתירת הידע - הזקוקה לכוח אדם אקדמי. גידול נאה בביקוש היה גם בשירותי האירוח ובמסעדות - גם הודות לגידול בתיירות ובעיקר הודות לנטיית הישראלים לאכול במסעדות לא רק כשהם מבלים בחו"ל. בלי להאריך נוכל להגיד, שלא היה גידול ממשי בביקוש לעובדים המתאימים לעבודה בענף הבנייה, למרות שרבים מהמובטלים מתאימים לעבודה דווקא בענף הזה. והעיקר: גידול ההון הפנוי להשקעות, הודות לעליית התוצר ולהורדת המסים המוטלים על עשירי הארץ, לא פנה במידה מספקת לצמצום האבטלה בכלל, ובפרט לזו האופיינית לאנשים המתאימים לעבודת הבניין.

המסקנה המתחייבת מן המציאות הזאת היא, שהממשלה צריכה לוותר על האידיאולוגיה הטוענת לקיצוץ בלתי-פוסק בתקציב. יש בהחלט מקום לגידול מסוים בתקציב, בלי ליצור גרעון. גם מפני שעצם הגידול בתוצר מגדיל את הכנסות האוצר בלי להעלות מיסים, וגם מפני שבעקבות המלחמה לא יהיה נורא אם יוטל לשנים מספר מס יסף על האלפיון העליון. יתר על כן, גידול התעסוקה יכניס לשווקים צרכנים המוציאים בשוק את רוב הכנסתם, ויגדיל אוטומטית את הכנסות המע"מ.

גידול התעסוקה יקטין את הוצאות הממשלה בשני סעיפים. לפי נתוני הרבעון הסטטיסטי של המוסד לביטוח לאומי, תשלומי הבטחת ההכנסה מתקרבים ל-3 מיליארד שקל בשנה, והם ניתנים עתה ליותר מ-130 אלף איש ואישה, ובממוצע בסכום המתקרב ל-2,000 שקל בחודש. דמי האבטלה מסתכמים בכ-2 מיליארד שקל בשנה והם ניתנים ל-60 אלף מבקשי עבודה, ובממוצע קרוב ל-3,000 שקל בחודש. בחישוב גס, קליטת 10,000 עובדים חדשים בענף הבנייה תחסוך לממשלה דמי אבטלה והבטחת הכנסה בסכום כולל של 300 מיליון שקל. קליטת 20,000 עובדים תשחרר מהתקציב 600 מיליון שקל, אם לא יותר.

איפה ייקלטו מובטלים אלה? קודם כל: במקלטים! אם יופקו לקחי המלחמה שחלפה, ייבנו מקלטים, ואם יופקו לקחי המלחמה העתידה לבוא, חס וחלילה, ייבנו מקלטים נוספים בכל רחבי הארץ - כפי שמציע השר רפאל איתן, איש מודיעין ותיק ומנוסה. אבל לא רק מקלטים חסרים לנו. בלי לחזור על הרשימה הארוכה כולה, נזכיר את מה שעלה שוב לקראת שנת הלימודים החדשה: בתי ספר. לכל הדעות חסרים אלפים רבים של כיתות, גם במגזר היהודי ובייחוד במגזר הערבי. ושוב, מי שמתבונן בנתוני הביקוש לעובדים מבחין מיד בחשיבות ההשכלה. מכאן חשיבות הבנייה של כיתות חדשות לאלפיהן. אמנם, יש הדורשים להעניש את ערבי ישראל, כאילו אין הקיפוח הישן תורם לאיבה החדשה שהתגלתה בחלק מהמגזר הזה בשעת המלחמה. על כל פנים, בניית כיתות חדשות ליהודים ולערבים תשפר את מצב התעסוקה גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים.

אפשר למצוא את הכסף בתקציב המדינה. לא יהיה אסון אם יורגש גידול מחודש במשקלו היחסי של התקציב: בלי גירעון, בלי להבריח משקיעים מהארץ ובלי לעכב את הצמיחה. להיפך. גידול התעסוקה בענף הבנייה, על בסיס הצרכים הציבוריים המיידיים, יגביר את הצמיחה לא רק באופן ישיר בענף עצמו. הוא יגביר את הצמיחה גם בענפים אחרים - המשרתים את הענף ואת עובדי הענף בצריכתם היום-יומית.

ובהקשר זה חשוב לומר: מרכיב השכר בהוצאות ענף הבנייה גבוה יחסית לענפים אחרים, שבהם גבוהים במיוחד מרכיבים אחרים. מכאן שהשקעה בבנייה תורמת תרומה גבוהה יחסית - ישירה ועקיפה - לשוקי הענפים האחרים, לתעסוקה בהם ולמסים הנגבים מהם. גם זו נקודה שחסידי השוק החופשי נוטים לשכוח, משום מה.