אדריכלי עלוקה

ללא כל בושה מתרברבים להם אדריכלי עלוקה, בכתבה שהתפרסמה לאחרונה ("דה מרקר" 10.10.06), כיצד הם מחפשים פרויקטים של אדריכלים אחרים במצב של תכנון מתקדם, לוקחים פרויקטים מבושלים, ואז מכים באדריכלים המקוריים, לוקחים את המוכן וסוחטים אותו לטובת חסכון כספי ליזם.

לאחר שלמדו את התכנון המקורי, המוכן, לאחר שהאדריכל המקורי השקיע ימים, חודשים ואולי שנים, מגיעים אדריכלי העלוקה, לומדים מהר את התכנון של האדריכלים המקוריים. לאחר לימוד מהיר ושטחי, הם מציעים ליזם שינויים שיחסכו לו כספים. הם מציעים פתרון ש"מוותר על הגישה העיצובית-אמנותית בתכנון המבנים", הם מחפשים פתרון שאינו פתרון "קונספטואלי".

לדעתם, הגישה חסרת הקונספט האדריכלי חוסכת ליזם כסף רב. לדעתי, מימוש הגישה הזאת פוגעת באדריכלים המקוריים ובאדריכלות עצמה. בתמורה להצעתם, הם מקבלים אחוזים מהחיסכון - אדריכלי עלוקה.

ללא כל בושה, כמו טילים מונחים, הם מתבייתים על פרויקטים שתוכננו על ידי אדריכלים אחרים ואז הם מציעים ליזם לעשות דיל; לעשות לפרויקט המתוכנן רדוקציה, קיצוץ איכותי; הורדת תכנים איכותיים מהפרויקט. וזאת בכדי לצמק את תקציב הפרויקט ולמצוא חן בעיני היזם הממולח.

אדריכלי העלוקה משרתים את היזמות המכוערת, שרוצה רק לבנות ולבנות, להתעשר על חשבון איכות החיים של האחרים, למכור ולהיעלם למקום אחר בכדי לעשות קופה נוספת. לברוח למגרש אחר ולעשוק שם שוב את האדריכל המקורי ואת המשתמשים העתידיים. לא לזאת ייחלנו. זוהי פגיעה מוסרית וערכית בקולגות, זה יביא להתמוססות המקצוע הזה, לזנות מקצועית. לא לאדריכלי העלוקה ולא ליזם הממולח ציפינו. להם לא איכפת ממה שקורה לחיי האדם בסביבה הפתוחה, במרחבים הפנימיים והחיצוניים או לאדריכלות הישראלית שעדיין לא נולדה. אולי זוהי דרך ההתנהלות של האדריכלות הישראלית האמיתית, שרובנו מנסים להכחיש את קיומה.

הכותב הוא אדריכל בעל בלוג בכתובת: http://www.notes.co.il/yossi/index.asp