פרצה קוראת לאלתר

לא לשם שמיים הוגשו ערעוריהן של החברות של גולובנציץ. ניתן לשער, שבא-כוחן, עו"ד ד"ר אבי אלתר, היה מודע לפסק דין, שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת, זמן לא רב לפני הגשתם על-ידן של הדו"חות המתוקנים. יכול והוא מצא בו "פרצה", המאפשרת תכנון מס אגרסיבי, בדמות ציונו, בדו"חות הכספיים של איגוד מקרקעין, של ערך השוק של קרקע בעת שזו הועברה לבעלותו, ללא תמורה, מבעל השליטה בו, ושמייד לבשה צורה של "מלאי עסקי". כך, במקום לדווח על מחיר הרכישה על-ידי בעל השליטה (במקרה הנדון ברשימה, 600 אלף שקלים בשנת 1989), ביקשו החברות לדווח בספריהן על ערך של למעלה מ-10 מיליון שקלים. דיווח שכזה היה עשוי להפחית, באופן טבעי, במידה רבה ביותר, את סכום מס ההכנסה, שהיה על החברות לשלם לאחר מכן, בעת מכירת "המלאי העסקי".

פסק הדין, שהעניק, ככל הנראה, את ההשראה, יצא תחת ידיו של השופט הס בשנת 1994 (עמ"ה 23/91). הוא ניתן בערעורה של שבח את בר בע"מ על החלטתו של פקיד השומה לדחות את בקשתה לשערך את עלות הקרקע, שהיא קיבלה, ללא תמורה, מבעל השליטה בה, מיום רכישתה על-ידי בעל השליטה ועד למועד מכירת הדירות שנבנו עליה. בקשתה התבססה על הוראות חוק המיסוי בתנאי אינפלציה. פקיד השומה טען, שמשהחברה כלל לא הייתה קיימת בעת רכישת הקרקע על-ידי מי שלימים היה לבעל השליטה בה, אין לשערך את העלות ממועד הרכישה על-ידו. לשיטתו, השערוך היה אמור להתבצע החל מן המועד, שבו הועברה הקרקע לבעלות החברה. ועוד: פקיד השומה לא הסכים לקביעת שווי הקרקע כשווי שהוערך על-ידי מס שבח מקרקעין לצורך תשלום מס הרכישה, וגרס כי לצורך ביצוע ההתאמה לפי חוק המיסוי בתנאי אינפלציה, יש להסתמך על המחיר המקורי, שתמורתו נרכשה הקרקע.

השופט הס מצא חוסר עקביות בעמדת פקיד השומה, שטען שיש לראות את "יום הרכישה" כיום העברת המקרקעין לחברה, מחד גיסא, אך שאין לקבוע את שוויה בהתאם להערכת שלטונות מס שבח מקרקעין לאותו המועד, לצורך קביעת מס הרכישה, מאידך גיסא. הוא קבע, כי לצורך ההתאמה לתנאי האינפלציה יש לראות את שווי הקרקע, כפי שנקבע על-ידי רשויות מס שבח מקרקעין, כאילו הוא הסכום, ששולם על-ידי החברה תמורת העברתה לבעלותה, ועל בסיסו לבצע את השערוך.

בקביעה זו לא היה כדי לבטא הלכה, שלפיה דו"חותיה הכספיים של חברה, שקיבלה ללא תמורה (ואגב פטור ממס שבח למעביר) את זכויותיו בקרקע של בעל השליטה בה ושהפכה אותן ל"מלאי עסקי" אצלה, אמורים לציין את ערך השוק של הקרקע, כפי שזה היה בעת ההעברה. עם זאת, דומה שלהיטותו הרבה של פקיד השומה בפרשת שבח את בר עמדה בעוכריו. לא זו בלבד, שעמדתו הקיצונית שם הביאה את בית המשפט לפסוק כפי שפסק, אלא שהיו מי שראו (או שקיוו לראות) בכך משום "פרצה", המאפשרת "תכנון מס" שיחסוך להם כסף רב. "פרצה" זו נסתמה, החל משנת 1997 ואילך, בתיקון מס' 39 לחוק מיסוי מקרקעין, ועתה סתם עליה, כנראה, השופט שפירא את הגולל גם לאחור.