הנשר נחת. על חשבוננו

החודש נערך בוועדת הכספים של הכנסת דיון סוער בנושא שהעניין הרב בו אינו ברור מאליו: ייבוא מלט. הדיון התקיים על רקע פקיעת תוקף היטלי ההיצף המוטלים על ייבוא מלט מטורקיה. "היטל היצף" הוא מעין מס על ייבוא, המוטל על מוצרים הנמכרים בישראל במחיר הנמוך ממחיר המכירה במדינת היצור. מדינות רבות חתמו על הסכמי סחר המונעים ייבוא היצף, על מנת שמדינות (כמו סין, למשל) המקיימות מדיניות של עידוד ייצור תעשייתי, לא יוכלו לשבור למעשה את השווקים התעשייתיים המקומיים במדינות אחרות.

הדיון בכנסת נערך, אם כן, על מנת לוודא שייבוא מלט מטורקיה לא יהרוס את שוק המלט המקומי. שוק המלט בישראל נשלט על ידי מונופול: חברת נשר הפרטית, שנמצאת בשליטת כלל תעשיות. כ-90% מכלל המלט המשמש את תעשיית הבנייה בישראל מיוצר על ידי נשר. כמו בכל תחום, לקיומו של שוק מונופוליסטי בתחום המלט מתלווה סימפטום מתבקש: מחירים גבוהים. אמנם, בהיעדר אפשרות לייבוא חופשי של מלט לישראל, קשה להעריך עד כמה מעלה קיומו של המונופול את מחירי המלט, מעבר למחירים במדינות המקיימות תחרות בשוק זה. אך נתון אחד כן מאפשר לבצע הערכה שכזו: למרבה האירוניה, גובה נשר מחיר היצף על מלט שהיא מוכרת לרשות הפלשתינית. חברת נשר מייצאת מלט לרשות הפלשתינית במחיר הנמוך ב-20% מהמחיר בו הוא נמכר בישראל - משמע, גם מחיר הנמוך בחמישית הוא עדיין מחיר הכולל רווח. אותם 20% נוספים הם הסמן התחתון של המחיר, שמשלמים אזרחי ישראל על קיומו של מונופול בייצור המלט, ועל מניעת הייבוא.

כמה זה עולה לנו בפועל? למשל בקניית דירה? מנתוני התאחדות התעשיינים עולה כי מחיר המלט מהווה כ-2.5% מעלות דירת מגורים חדשה. חישוב פשוט מעלה כי בעת רכישת דירת מגורים בת 4.5 חדרים בירושלים שמחירה עומד על 1.6 מיליון שקל, ירידה של 20% במחיר המלט הייתה מובילה לחסכון של מעל ל-8,000 שקל בעלות הדירה - קצת יותר מהשכר החודשי הממוצע במשק. לפי דו"ח שערכה חברת BDO עבור התאחדות הקבלנים, עודף הרווח הנקי הנובע ממעמדה המונופוליסטי של נשר בשנת 2006 מוערך ביותר מ-73 מיליון שקל.

נשר מגינה על רווחיה הגדולים בחירוף נפש (בשלושת הרבעונים הראשונים של 2006 רשם מגזר המלט של כלל תעשיות רווח של 137 מיליון שקל, לאחר צעדי התייעלות חד פעמיים שעלותם 16 מיליון שקל). נשר מונעת כמעט כל אפשרות של תחרות. הרי אפשר היה להגביל את הייבוא באמצעות מכסות, או כמו שהציע חבר הכנסת שי חרמש, אפשר היה לא להטיל היטל עד שלא יתפוס המלט המיובא 15%-20% משוק הצריכה הישראלי - כמות שתתחיל להוות סיכון לנתח השוק של נשר.

תחרות מועטה מצד ייבוא לא תגרום לקריסת נשר. היא תגרום להתייעלותה. אך בוועדת הכספים העדיפו להגן על מקומות העבודה של מאות עובדי נשר, ולא להקל על מיליוני תושבי ישראל ברכישת דירות. ההחלטה שהתקבלה היא שהמלט מטורקיה יימכר במחיר דומה למחיר שמציעה נשר, ואנחנו נמשיך לממן את אי-יעילותה. כמה מצער לראות שחברי הכנסת שוב העדיפו את טובת המונופולים על פני טובת כלל האזרחים. "

הכותבים הם עמיתי מחקר כלכלי בכנסת מטעם קרן קורת