מוזיקת מעליות חדשה

תקן חדש במעליות הביא בינואר 2007 למהפכה לאחר מאה שנים שכמעט דבר לא השתנה; המחירים אומנם עלו ב-20%-30%, אך כיום בונים מעליות בלי חדרי מכונה, סוג הכבלים וחומרי תא המעלית השתפר, הושג חסכון בחשמל ועלייה באמינות * עולים לשלב הבא

לפני כחודש נתקע שר התמ"ת אלי ישי, יחד עם ארבעה חברי כנסת מסיעת ש"ס, למשך שעה ארוכה במעלית שצנחה בבניין מרכז השלטון המקומי בתל אביב. השר, המופקד בין השאר על הפיקוח על המעליות, חש על בשרו את חשיבות תחזוק כלי התחבורה הייחודי והמורכב שכל כך התרגלנו אליו, ואת הסכנות הכרוכות בתקלות בו.

כל מעלית המותקנת בישראל חייבת לעמוד בתו התקן הישראלי ובהוראות החוק - פקודת הבטיחות בעבודה. כל מעלית חדשה חייבת להיבדק בדיקה ראשונית כדי לוודא שהיא אכן בנויה לפי דרישות הפקודה והתקן, ושכל המערכות הבטיחותיות במעלית עובדות. על-פי החוק, חובה לבצע בדיקת בטיחות של המעלית אחת לשישה חודשים בידי בודק מוסמך. אי ביצוע בדיקה כזו מהווה עבירה פלילית.

ציבור הנוסעים במעליות, שהוא בעצם כל אחד מאיתנו (אלא אם כן הוא סובל מקלאוסטרופוביה חריפה), אולי לא מרגיש בכך, אולם מאז תחילת השנה עולם המעליות הישראלי כמרקחה. מהפכת התקינה שנכנסה לתוקפה מבטיחה שינויים דרמטיים באיכות המעליות, במחיריהן, בצורתן אך גם באופן שילובן בבניין, כפי שלא הכרנו בעבר. בחשיפה ראשונה של התקינה, מיכה סוויסה, מנהל ענף מעליות, מתקני הרמה וציוד לחץ במכון התקנים, עוזר ל"גלובס" להבין את השינויים הצפויים בתחום.

בדו"ח האיכות השנתי שפרסם מכון התקנים במאי 2006 התגלה, כי ב-2005 בדק המכון 1,855 מעליות, כאשר 632 מתוכן (34%) נכשלו, והיצרנים נדרשו לבצע פעולות מתקנות ולהזמין את בודקי המכון לבחינה חוזרת. בין הליקויים שהתגלו - מבנה פיר שאינו מתאים לדרישות התקן, אין חיבור להארקה, ברגי החיבור של תא המעלית רופפים, מפסק בטיחות שאינו פועל ופסים ראשיים חלודים.

רוחות שינוי מאירופה

ביום רביעי הקרוב ידון בג"ץ בעתירת אגודת המהנדסים והבודקים המוסמכים, שהוגשה כנגד שר התמ"ת ומכון התקנים, הטוענת כי המכון מבצע בדיקות חלקיות למעליות חדשות ואינו מבצע בדיקת עומס, כמתחייב מהתקן. אגודת המהנדסים מבקשת לחייב את המכון לבדוק במבחן עומס את כל המעליות החדשות. לדבריהם, הבדיקה החלקית מסכנת באופן ממשי את המשתמשים במעלית.

סוויסה אינו מתרגש ואומר, כי הטענה ממוחזרת כבר קרוב ל-15 שנה. לדבריו, הם לא מחויבים לבדוק כל מעלית בעומס. "למרות זאת, מעליות מיוחדות עם עומסים חריגים או מהירויות גבוהות אנחנו בודקים בעומס, אבל את המעליות הסדרתיות אנחנו בודקים בפיקוח מלא משלב הייצור, הרכיבים, אופן ההתקנה וייצורם ועד אישור אב הטיפוס. אין טעם לבדוק כל אחת ואחת מהן, זה כמו שיבקשו לבדוק כל מכונית ומכונית כיצד מתמודד ה-ABS בהתנגשות עם קיר. זה גם לא מוסיף מבחינה בטיחותית כהוא זה. יש דברים חשובים בהרבה לבדוק, ובהם אנחנו מתמקדים".

בדומה לישראל ולארה"ב (גם כיום), גם באירופה פעלו לפי תקן מחייב עד אמצע שנות ה-90. אז, מספר סוויסה, החלה גישה חדשה בתחום התקינה בעולם הטכנולוגי באירופה, שבסיסה יותר אידיאולוגי, כדי ליצור תקינה אחידה במדינות האיחוד. אחת המטרות היא ליצור אפשרות להתמודד עם טכנולוגיות חדשות ביתר קלות.

המדינות יצרו מארג של חקיקה טכנולוגית שדומה מבחינת ההיררכיה החקיקתית לפקודת הבטיחות - אוסף של הנחיות טכניות בתחום החשמל, המכניקה והמעליות, שיושב כרשת-על, והיצרן או הקבלן מחויב לעמוד בדרישות החקיקה הטכנית. "אך המהפכה היא שמתחת לדרישות הטכניות הכלליות ללא מידות ומשקלות, מציגים את הדברים בצורה מאוד פשטנית ופילוסופית. זה כמו התורה שכתובה בצמצום, והמשנה שמרחיבה אותה. אם אתה רוצה להתאים לתקנה הטכנית, יש תקן מפורט שאתה יכול לעבוד לפיו. אבל אם המצאת טכנולוגיה חדשה שהתקן לא מכסה אותה, אתה רשאי לסטות מהתקן, בתנאי שאתה מתאים לדרישות התקנה. מייצרים מרווח בין התקנה לבין התקן. היצרן והמתכנן חייבים להוכיח שהפתרון הטכנולוגי החדש שיצרו שומרים על אותה רמת בטיחות", מסביר סוויסה.

"בדרישות העל יש דרישה שתא המעלית יתאים לאופן השימוש בו. בתקן זה יפורט ב-5 עמודים - גובה התא, כמה אנשים ייכנסו בכל שטח רצפה, מה חוזק הרצפה ועוד. המתכנן יכול להחליט שאתה יוצר משהו שונה מהתקן, אבל להוכיח שאתה לא סוטה מהבטיחות שהוגדרה בתקנות הכלליות. זה גרם להיווצרות עצם האפשרות לחרוג מהתקן המפורט", מתלהב סוויסה, שמדגיש כי עדיין הרעיון החדש נבדק ונבחן בשבע עיניים.

"מאז 1995 לא היה בורג אחד או מערכת אחת במעלית, קטנה או גדולה, שלא נבחנה מחדש. מאז המצאת המעלית על-ידי אוטיס במחצית השנייה של המאה ה-19, המכניקה כמעט לא השתנתה, אבל תוך עשור אחד כל השוק השתנה, ויצאו עשרות פטנטים לדרך. כל דבר בתחום נבחן מנקודת האפס. זה ממש מרתק".

סוויסה מפרט כמה מהחידושים הבולטים: גולת הכותרת - מעליות ללא חדר מכונה, כבלים מחומרים פולימרים במקום כבלי מתכת, המכונות הפכו להיות זעירות, כל מבנה החומרים של התא השתנה והשתפר - בעוד שעד עתה היו הרבה דרישות מפורטות שאי אפשר היה לסטות מהן. כעת יוכלו המתכננים להכניס קידום ותחכום למערכות, בהליך זריז בהרבה. "כך", מציין סוויסה, "התקינו באיכילוב מעלית שמיועדת למסוקים במנחת, ורק לפי גישה זאת היה אפשר להתמודד איתה".

אחת ההמצאות שלהן גם השפעות כלכליות ניכרות הן המעליות ללא חדר מכונה. אין דרישה לעלות עם חדר מכונה מעל הבניין, וכך מרוויחים עוד כמה מטרים בגובה הבניין. "יש לכך משמעות אדירה היכן שהנדל"ן יקר. זה חוסך עלות של חדר, וזה מאפשר להתאים מעליות גם למקומות שקודם לכן לא היה אפשר להכניס מעלית", אומר סוויסה. לדבריו, המעליות החדשות חסכוניות יותר בחשמל, שקטות ו"ירוקות" בהרבה, התחזוקה זולה והבלאי נמוך.

בישראל נלקח החלק הטכני של החקיקה האירופאית הטכנית למעליות, והפך לתקן-על. במקומות בהן חלקי המעליות השתנו בעקבות הפיתוחים, ניתן יהיה להתאימן לשיטת הבדיקה הקיימות. את המעלית יבדקו לפי התקן המפורט או שיש אפשרות למפרט אחר, אך צריך להוכיח מענה לרמת הבטיחות הכוללת שמופיעה בתקן המפורט.

לדברי סוויסה, הדבר יצר אימפקט חזק ביותר על השוק. אם לפני שנה המעליות ללא חדר מכונה היו משהו שבשוק הישראלי ידעו עליו אבל אף אחד לא רכש אותו, כיום, אומר סוויסה, כל חוזה שני או שלישי בישראל משתמש בהן. מספר גופים בארץ כמו אוטיס או שינדלר הביאו מחו"ל מעליות ללא חדר מכונה, עם אישורי דגם של מכון התקנים.

"בשל עלויות הפיתוח העצומות, השוק הישראלי כולו לא יכול היה להכניס את הרצועות החדשניות. מדובר בעלויות של עשרות מיליוני אירו". סוויסה לא שוכח לציין כי מי שהתחיל את מהפכת התקינה בתחום המעליות בשנת 2000 והרוח החיה מאחוריה היה המהנדס עמי קורצקי ז"ל, שנהרג עם חברו דורון רובין בתאונת אופניים.

מעליות ועלויות

אחת השאלות החשובות היא כמובן עלותן של המערכות החדשות. לדברי סוויסה, מחיר המעליות עצמו יקר ב-20%-30%, מכיוון שהתקן החדש מורכב יותר, אך בשקלול כל מרכיבי התחזוקה וההתקנה הפער שולי ביותר, כ-5% בלבד. בין השאר, לפי התקן החדש המעליות חייבות במערכת קשר דו כיוונית עם הגורם המחלץ. לוחצים על פעמון, ולאחר השהיה קצרה יש קשר טלפוני ישיר עם חברת המעליות, והלכודים כבר לא בפאניקה.

בנוסף, יש מערכת של "רצפה שוקלת", המחשבת את משקלם הכולל של האנשים שנכנסים לתא. המעליות יותר מתוחכמות, בטוחות ואמינות. עוד חידושים: בבניינים רבי קומות תהיה מעלית אחת המותאמת לכבאים שתוכל לעבוד גם בזמן שפורצת אש. התקן מתייחס גם לאנשים עם מוגבלויות, ובבניינים החדשים לא יהיו יותר מעליות קטנות שמכילות פחות משישה אנשים.

סוויסה מדגיש, כי למרות התייקרות הרכישה, עלויות ההרכבה יוזלו מאוד. ניתן יהיה להרכיבן בפעם אחת בשלב האחרון של הבניין, ותוך שבועיים-שלושה המעלית מוכנה, ולא כמו היום בשלושה שלבים - החל בשלב השלד ועד הגמר. כאמור, לא צריך חדר מכונות, יש חיסכון בלוח הזמנים, החלקים לא נפגעים במהלך הבנייה והמערכות אמינות. כן יש חיסכון חשמל משמעותי לאורך זמן: בעבר היה צריך 7-8 קילוואט עבור מעלית של 6 נוסעים, כיום די ב-3 קילוואט. הבלאי נמוך בחצי, ובסופו של דבר, הלקוח יותר מרוצה.

על מי חלה התקינה?

התקנים הוכרזו במארס 2006, ולפיהם כל מעלית שנכרת חוזה לבנייתה בין הקבלן ובין חברת המעליות מינואר 2007, חייבת לפי התקן החדש. כל המעליות שנמכרו עד סוף 2006 יוכלו לעבוד לפי התקן החדש או הישן. המעליות שנמכרו לפני תהליך ההכרזה ועד דצמבר 2006 חייבות להיות מותקנות לפני יוני 2009. קבלן שקנה מעלית בינואר 2006, לפני שפורסם התקן, וישתהה בבניית הבניין והמעלית מעבר ליוני 2009, יחויב להתאימה לתקן החדש.

יש קבלנים שמיהרו לאמץ את התקן החדש למרות שלא היו חייבים בכך. למשל, בקניון מודיעין החדש או במגדל פלורנטין בת"א. הקבלנים רואים בכך יתרון, משום שהם חוסכים חדרי מכונות. סוויסה משוכנע שהמערך החדש ישפיע על שוק המעליות העתידי, וחלק מהחברות יתקשו לעמוד בו. כיום יש 19 חברות התקנה שעומדות בתו התקן.

ומה לגבי השר ישי, שמופקד על סוויסה וחבריו במכון התקנים? סוויסה מרגיע. "לא היתה שם כלל צניחה, אלא תקלה חשמלית שגרמה לעצירת חירום. צג המעלית היה על קומה 4, כבה ואז חזר והציג לכאורה קומה מינוס 1. אם המעלית היתה באמת צונחת חמש קומות, אין סיכוי שמישהו חי היה יוצא משם". "

ariel-r@globes.co.il