המועד למתן תשובה בהשגה

פסק דין שניתן לאחרונה (ע.א 5954/04 סמי) ערך בית המשפט העליון מהפכה בכל הנוגע למועד בו על פקיד השומה להשיב לנישום על השגה שהגיש. נקבע, כי על פקיד השומה להוציא את הצו משליטתו, היינו לשלוח אותו לנישום תוך התקופה הקבועה בחוק, ואין די בכך שישדר את הצו למחשב בתוך התקופה. עוד קבע, כי הלכה זו תחול גם על עניינים התלויים ועומדים כיום בפני פקיד השומה.

סעיף 152 לפקודת מס הכנסה קובע, כי אם הגיש נישום השגה על שומה שהוצאה לו, ניתן לקבוע את סכום המס באחת משתי דרכים: הגעה להסכם בין פקיד השומה לנישום, או הוצאת צו בכתב על-ידי פקיד השומה בו הוא קובע את סכום המס שבו יחויב הנישום. סעיף 152(ג) לחוק קובע, כי כאשר פקיד השומה עושה שימוש בסמכותו להוציא צו, הוצאת הצו תיעשה עד המועד המאוחר מבין שני המועדים הבאים: 1. שנה מיום השגת ההשגה על השומה. 2. שלוש שנים מתום שנת המס בה הוגש הדו"ח על השומה (ובאישור נציב מס הכנסה - ארבע שנים).

בעניין סמי, נבחנה השאלה, מתי נאמר כי פקיד השומה "עשה שימוש בסמכותו" לקבוע את השומה בצו? האם די בכך שיקבע את סכום המס בצו, או שמא עליו גם להוציאו משליטתו? בית המשפט העליון קבע, תוך שינוי הלכה קודמת (ע"א 568/78 ביר), כי פקיד השומה נדרש להוציא את הצו משליטתו במועד הקבוע בחוק.

ביהמ"ש קבע, כי תכליתה של קביעת פרק הזמן בו על הרשות המנהלית לקבל החלטה, היא, בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם אשר טרם ניתנה בעניינו החלטה. במהלך התקופה בה טרם נענתה השגתו של הנישום, ועוד יותר מכך בתקופה בה נקבע כבר המס בצו אולם הצו טרם הגיע לידיעת הנישום, הנישום נמצא במצב של אי ודאות. הותרת מצב זה של אי ודאות, ובפרט לתקופה בלתי ידועה בזמן, אינה ראויה.

בית המשפט קבע, כי לא ניתן להגשים את תכליתה של מגבלת הזמן אשר קצב המחוקק לפקיד השומה מבלי שמגבלה זו תהיה ידועה גם לנישום עצמו, שכן על הנישום לדעת כיצד לתכנן את צעדיו הכלכליים-עסקיים, בהתאם להחלטת פקיד השומה. לפיכך, כאשר קובע פקיד השומה את המס בצו שבכתב, ומניח את הצו ב"מגירתו" או במחשבו, אין הוא מגשים את התכלית המונחת בבסיס ההגבלה בזמן.

עוד קבע בית המשפט, כי הלכה זו תחול גם על עניינים תלויים ועומדים, שכן אין כל סיבה לסטות מן הכלל הקובע כי פרשנותו של בית המשפט העליון לדברי חקיקה חלה למפרע. נקבע, כי פקיד השומה יכול היה לצפות שהלכת ביר הישנה עשויה להשתנות ואין להסתמך עליה, וזאת לאור השינויים שחלו מאז נתינתה בשדה המשפט בכלל ובדיני פרשנות בפרט.

נציין, כי בניגוד לסעיף 152 לפקודת מס הכנסה, שנדרש לפרשנות על-ידי בית המשפט, לשונו של סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין ברורה, ומחייבת את מנהל מיסוי מקרקעין להשיב למי שהגיש השגה, את החלטתו המנומקת בכתב, תוך התקופה הקבועה בחוק. לפיכך, פירושו של בית המשפט העליון לסעיף 152 משיג הרמוניה חקיקתית עם חוק מיסוי מקרקעין, ובשניהם מחויבת רשות המסים להוציא את הצו משליטתה, תוך התקופה שנקבעה בחוק.