קמצ'טקה, סוף העולם

שני לועות געשיים, חומים-אדומים, נפערו מתחתינו. צעדנו על אבנים לוהטות שנצבעו במינרלים של צהוב ואדום, מנסים לא לשאוף את אדי תחמוצות הגפרית שבעבעו מבטן ההר. מדרום הציצה פסגתו המושלגת של הר הגעש טולבצ'יק. המראה היה מוטרף, והמחיש היטב את העובדה שמלאכת הבריאה עוד לא הסתיימה כאן, בקמצ'טקה - חבל ארץ פראי ונטול מעצורים בקצה המזרחי האסיאתי של סיביר. בקמצ'טקה ישנו הריכוז הגדול ביותר של הרי געש פעילים על פני כדור הארץ: 29 מתוך כ-300 הרי הגעש שבמקום פעילים בדרגות שונות, מעלים עשן דרך קבע, פולטים קיטור ועלולים להפתיע בכל עת. חצי-האי קמצ'טקה מהווה קטע מ"טבעת האש", המקיפה את שולי האוקיינוס - אזור געשי פעיל מאוד, הנמצא בקווי החיכוך של נדידה גיאולוגית של יבשות.

היה קשה להיפרד מהקונוסים הצבעוניים המבעבעים, אבל גם המראה הבא היה הזוי: יער "מוצנם" של עצים שחורים, ש"נאפו" לפני כמה עשרות שנים בהתפרצות געשית של הטולבצי'ק, שכיסתה שטח של כמה עשרות קילומטרים.

חזרנו לואחטובקה, רכב שטח רוסי בעל עבירות יוצאת דופן. הואחטובקה טיפסה בכבדות על צלע הר מכוסה אפר וולקני שחור, שמתוכו בצבצו אלפי פרחים קטנטנים, צהובים, ורודים, לבנים, בוהקים כמו פנסים בגשם. נטינו את מחנה האוהלים שלנו, ולפני שמישהו הספיק להגיד קמצ'טקה, התעופף אחד מהם ונסק לשמיים כמו עפיפון צבעוני. למדנו את הלקח: אסור להשאיר לרגע את האוהל מבלי לחזק אותו קודם היטב ביתדות. אחר כך חיפשנו דובים. בין 5,000 ל-10,000 דובים חומים חיים בקמצ'טקה, בצפיפות שהיא מן הגבוהות בעולם. בטרקים נתקלנו בעקבות ובגללים טריים של דובים, אך היצורים השעירים העדיפו להתרחק מאיתנו.

למחרת טיפסנו על הגורלי (Goreli) בעל 11 הלועות, אחד מהרי הגעש הפעילים בעולם. טיפוס של שעות בשלג המכוסה בחלקו אפר וולקני חלקלק, הסתיים בניצחון מתוק: עמדנו מעל שני מכתשים הפעורים בהר, באחד בריכת מים בכחול עמוק, בשני בריכה של מים חומציים ירוקים.

לעמק הגייזרים בפארק הלאומי קרונוטסקי, השני בגודלו אחרי הילוסטון, עם כ-200 גייזרים פעילים, אפשר להגיע רק בהליקופטר. עשרות בריכות בוץ צבעוניות רותחות פה כמו הסירים של באבא-יאגה (המכשפה המקומית), ומדי פעם אחד מהגייזרים משפריץ לגובה עמוד של מים רותחים. בטיסה בחזרה מתפרץ הר הגעש קארימסקי ופולט ישר אלינו עמוד עשן שחור, דוגמה נוספת לרתיחה המתמדת מתחת לפני השטח.

למחרת, בשוק הדגים של פטרופבלובסק-קמצ'טסקי הבירה, קנינו קוויאר משובח והסנפנו את ריח דגי הסלמון המעושנים. איך מגיעים לחצי האי הענק הזה, שנמצא בקצה המזרחי של אימא רוסיה, בין ים אוחוצק ומצר ברינג? בטיסה של תשע שעות ממוסקבה. עד לא מזמן הוא נחשב לאחד האזורים הסגורים ביותר של ברית המועצות. נסו להגיד ליוצא רוסיה שהייתם בקמצ'טקה, ותראו מה תהיה התגובה.