בעייתיות מיסוי בהורשת נחלות חקלאיות

באותו מקרה דובר בקבוצת יורשים שירשה מחצית מהזכויות במשק חקלאי, כאשר המחצית השנייה של המשק נותרה בידי האלמנה. האלמנה והיורשים הגיעו לפשרה בערכאות, לפיה מחצית המשק תהיה בידי האלמנה והמחצית השנייה בידי היורשים, אך האלמנה תמשיך להחזיק במשק עד אריכות ימיה.

יצוין, כי הסוכנות התנגדה לפיצול המשק ולרישום הבעלות בו על שם שני גורמים, ולכן רשמה בספריה את זכויות בר הרשות בשלמותן על שם האלמנה. בשלב מסוים מכרה האלמנה את מלוא הזכויות במשק לצד ג', ושילמה את מחצית תמורת המכירה ליורשים, על-פי הפשרה שהושגה בזמנו.

מנהל מיסוי מקרקעין הוציא שומות מס ליורשים, מאחר וראה בהם כמי שמכרו את זכויותיהם במשק (מחצית). לטענת המנהל, מכירת מלוא הזכויות במשק על-ידי האלמנה על-פי הסכם המכר מעידה על העברה קודמת של זכויות היורשים במשק לאלמנה. אמנם, ניתן לראות בהעברת הזכויות מהיורשים לאלמנה כחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים - שבדרך כלל אינה חבה במס - אולם במקרה דנן מקור הכספים ששולמו ליורשים לא היה מהעיזבון, אלא ממקור חיצוני, היינו מתמורת מכירת המשק.

מכאן, שהעברת זכויות היורשים במשק לאלמנה אינה פטורה ממס שבח לפי סעיף 5(ג)(4) לחוק (חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים). לעמדת המנהל, למרות שהאלמנה הופיעה בהסכם המכר כמוכרת יחידה, הרי שחל סעיף 5(ג)(1) לחוק הקובע כי יש לראות את היורשים כמי שמכרו את מחצית המשק.

לעומת זאת טענו היורשים, כי יש לראות את העברת מחצית כספי מכירת המשק כמתנה שניתנה להם מהאלמנה, שאינה נובעת מאילוץ כלשהו ולכן אינה מהווה אירוע מס. לחילופין טענו, כי חל סעיף 4 לחוק ולכן יש לראות את מכירת זכויותיהם במשק (מחצית) על-ידי האלמנה כחלק מהליך ההורשה, שאינו מהווה אירוע מס.

הוועדה דחתה את טענות היורשים וקיבלה את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין. לעמדת הוועדה, לא ניתן לקבל את טענת המתנה שכן מבחינה עובדתית שררו בין האלמנה ליורשים יחסי מתיחות, ותשלום הכספים ליורשים נכפה עליה לאחר סכסוך משפטי. כמו כן, דחתה הוועדה את הטענה כי מכירת זכויות היורשים על-ידי האלמנה היא חלק מהליך ההורשה, וזאת לאור ביטול הלכת אדלה שפייר (ע"א 499/85) וחקיקת סעיף 5(ג)(1) לחוק. עוד קבעה הוועדה, כי גם אם נראה בחלוקת כספי מכירת המשק כחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, הרי שהיא אינה פטורה ממס שכן מקור הכספים ששלומו ליורשים אינו מנכסי העיזבון, אלא ממכירת המשק.

סוגיה זו מחדדת את הבעייתיות הקיימת כיום במשקים חקלאיים שהועברו בירושה. לפי סעיף 114 לחוק הירושה, ולפי נוסח הסכמי החכירה של מינהל מקרקעי ישראל, לא ניתן לפצל משק חקלאי ליורשים שונים, ורק אחד מן היורשים יכול "לרשת" את הזכויות במשק. כפועל יוצא, היורש המקבל את המשק צריך לשלם מכספים שלו - שבדרך כלל אינם חלק מכספי העיזבון - כדי לרכוש את חלקם של שאר היורשים. מאז תיקון חוק מיסוי מקרקעין וחקיקת סעיף 5(ג)(4) לחוק, מכירה של חלק מהיורשים ליורש מסוים מהווה מכירה רגילה החייבת במס, ואינה עוד חלק מהליך ההורשה.

בנוסף, פסק הדין מחדד את הבעייתיות הקיימת בנחלות לאור הפער הקיים בין ההיבט הרישומי לבין ההיבט המיסויי של ההחזקה בנחלה.