חיכינו, חיכינו, ומה קרה?

1. כן, התחושה הכללית באוויר היא שיהיה כאן כדורגל העונה. תחרות אמיתית על האליפות. התחושה הזאת נובעת מהצרות הכלכליות וחוסר היציבות המנטלית של גאידמק, מהרכש של מכבי והפועל, מלותר מתיאוס שהגיע ללמד את הילידים בנתניה, מההתחדשות של חיפה. ומהתחושה האמיתית שיותר גרוע לא יכול להיות. הרי הגענו לשפל.

רק שאחרי שלושה מחזורים קשה לראות מאחורי התחושה הזאת משהו רציונאלי.

בית"ר הציגה בחצי שעה מול הכח כדורגל שאיתו היא תפרק גם הפעם את הליגה. היא נתנה כדורגל שלא ראינו דומה לו אצל היריבות שלה. התל אביביות לא הצליחו לחבר שני ניצחונות - אחת קורסת תחת הלחץ, השנייה מתבססת על רכש שהוריד את כפר סבא ליגה בעונה הקודמת. נתניה וחיפה דווקא כן ניצחו פעמיים. אבל מתיאוס, הוא יכול להיות מאמן גדול, אבל כמה רחוק באמת הוא יצליח להגיע כשהרכש הכי נוצץ שלו זה זאב חיימוביץ' ושלו מנשה, ושלקופסא עדיין באים 2,000 איש במשחק. ומה עם חיפה? המשחק שלה אתמול מול בני יהודה בכלל לא נראה כמו כדורגל. בעצם הוא הזכיר משהו, את הכדורגל של רוני לוי מהעונה שעברה.

העניין שכבר במחזור השלישי אפשר לראות שאת הציפיות האלו אף אחד לא קונה. האוהד הישראלי הפך למתוחכם, אחרי שנים שהוא נופל למלכודת פעם אחרי פעם. שלושת המחזורים הראשונים העונה הביאו רייטינג ממוצע מעליב של 10.4% - הרייטינג הנמוך ביותר לפתיחת ליגה מאז החל עידן "המשחק המרכזי". וגם הקהל לא מגיע לאצטדיונים, כאילו אומר - עבדתם עלינו כמה שנים, תתחילו בלעדינו, נראה לאן זה מתפתח ואולי נצטרף בהמשך. כנראה שלא.

2. מחזור שלישי עם רן בן שמעון. התחושות: בחור נחמד ונעים הליכות. יודע להתראיין. לא מדבר נגד שחקנים. מקפיד להקרין אופטימיות. בחור טוב. אבל לא בטוח שנתוני האופי האלו מספיקים כדי להתמודד עם הפרויקט של מכבי השנה.

זוהי שנה מיוחדת מאוד למכבי. אחרי 12 שנים הקבוצה החליפה בעלות, הביאה אוליגרך שאמור לנער את הליגה. היא מגיעה לשנה הזאת חמושת כסף, ציפיות ורעב אדיר לתארים, אחרי 5 שנים ללא אליפות - תקופת זמן בלתי נתפשת במונחים מכביסטיים. כדי להתמודד עם עונה כזאת ועם הלחץ שלה מכבי היתה צריכה לקחת החלטה אחרת בנושא המאמן שאחרי שלושה משחקים נראה כמי שהלחץ ממוטט אותו.

הלחץ של בן שמעון מתבטא בהחלטות על המגרש. ההתפרצות שלו כלפי השופט והקוונים שהובילה להרחקה בטדי; אי לקיחת ההחלטה בנושא המגן הימני - ב-270 דקות של מכבי העונה כבר עברו בעמדה הזו שפונגין, שטרית, ז'אן, יחיאל ואפילו ישראלביץ'; הקהל צורח לו להכניס את קמאנן, ואחרי 2 דקות הוא נכנע ומכניס את קמאנן ומוציא את חדד, חילוף שמפרק לו את מרכז השדה ומקשה על מכבי להחזיק בכדור עד סוף המשחק; ויש גם את ההתעקשות להאשים גורמים אחרים באי ההצלחה על הדשא ("לא מדבר על שופטים, אבל פסלו לנו גול חוקי" - משפט בעייתי שנאמר על ידו שבועיים ברציפות).

בן שמעון עשה עונה נפלאה עם קרית שמונה, את זה אף אחד לא ייקח ממנו. אבל בזה גם מסתכם הקילומטרז' שלו כמאמן. כדי להתמודד עם עונה כזאת במכבי, שבה אתה מוכר 7,000 מנויים וקונה שחקן בודד ב-8.5 מיליון שקל, אתה צריך כריש. אחד שהיה שם, שחי מלחץ כמו שיש במכבי. האופציה הריאלית ביותר, וגם הטובה ביותר שלה, היא אחת שכבר היתה בידיים שלה לפני לא יותר מידי שנים. ניר קלינגר, שהיה במקרה גם האחרון שהצליח להתמודד עם האובססיה של מכבי לאליפויות.

קלינגר מקפריסין, שלא התבייש לספסל את אבי נמני במשך עונה שלמה, הוא בדיוק האנטיתזה לבן שמעון, שלמעשה עובד כיום תחת עינו הפקוחה של אותו נמני. זה אולי ההבדל העיקרי בין השניים בשלב זה של הקריירות שלהם.

3. אי אפשר למצוא בשבועות האחרונים פיסת חדשות שקשורה לבית"ר ירושלים. בעיתונים, באינטרנט, בחדשות הספורט. בעיקר מדובר בידיעות על פוצ'ימו גרשון, בקרת תקציבים ובנק מזרחי-טפחות, משה דדש, שולה זקן, ועוד קצת פוצ'ימו. הכל חוץ מתכל'ס. הלכה למעשה, קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים נעדרה ממדורי הספורט לאחרונה.

מזל שברק יצחקי נחת בליגה ביום שבת בווינטר (שני בישולים ושער), והצדיק התייחסות מקצועית לבית"ר ירושלים. מי שראה את השער הראשון של בית"ר בווינטר, מהלך בן 3 שניות שבו הכדור עבר בין ברוכיאן-אלברז-יצחקי, מבין שבית"ר היא עדיין קצת יותר מפוצ'ימו בליגה הזאת.

sharon-b@globes.co.il