אוקיי, זה לא הזמן לבעלי לב חלש. זה גם לא הזמן לעוד מאמר מלנכולי, לעוד כותרות שחורות, לעוד הלקאות עצמיות, לעוד חשבונות נפש, לעוד מציאת אשמים, לעוד היסטריה, לעוד הפחדות ולעוד תשבחות עצמיות בסגנון 'אמרנו לכם' (עיתונאים הרי מומחים בלהיות חכמים בדיעבד).
זה הזמן לחפש את האור בקצה המנהרה ודרכים ליצירת ערך. זה הזמן לצאת מהשיתוק, מהפחד ומהדיכאון ולהסתכל קדימה. שום משבר לא נמשך לנצח ומשבר של פעם במאה שנים גם יוצר הזדמנות של פעם במאה שנה.
איש אינו יודע, כמובן, היכן התחתית וייתכן שלפנינו עוד מסע מייסר וכואב בשווקים. אבל הסביבה שבה נכסים (מניות ונדל"ן) צונחים כמו אבן, עשויה להפוך את ההשקעה בהם בשנה הקרובה למתגמלת מאוד בעוד 5-4 שנים. זה הזמן לקחת פיקוד על הכסף שלכם, לנצל את הנזילות שלכם (בתנאי שנותרה לכם כזאת), לא להאמין לשרלטנים ומאחזי העיניים של ועדת בכר שהבטיחו לכם מהפכה צרכנית, שיפור בתשואות וירידה בדמי ניהול (וקיבלתם בדיוק ההיפך).
זה הזמן ללימוד ולניהול עצמי של הכסף שלכם. כי אפילו השקעה אקראית בזמן הזה עשויה לתגמל אתכם הרבה יותר ולעלות לכם הרבה פחות מדמי הניהול המופרזים שגובים מכם.
זה גם הזמן להבין כמה דברים על מנגנון השוק החופשי ועל האמונה הכמעט דתית שמטפחים פה אבירי התחרות לחיים ולמוות. ובכן, התחרות לחיים ולמוות מובילה לשטויות ולקריסות מרהיבות. בעקבות הקריסות נוצר גל של קונסולידציה שמגביר את הריכוזיות. שימו לב לנוף הבנקאות הקמעונאית בארה"ב, שהשתנה מקצה לקצה תוך שבוע בעקבות הנפילה של וושינגטון מיוצ'ואל (נרכשה על-ידי ג'י.פי מורגן) ווכאוביה (נרכשה על-ידי סיטיגרופ).
בנק אוף אמריקה, ג'יי.פי מורגן, סיטיגרופ וולס פארגו ישלטו מעתה על כ-35% מפיקדונות אזרחי ארה"ב. זו ריכוזיות עצומה במונחים אמריקניים. זו גם הסיבה, אגב, ששוק ההון כבר מתגמל את מה שהוא מבחין כמנצחים של המשבר. וולס פארגו השכיל לא להסתבך במשבר ומניותיו משייטות בשיא של השנה האחרונה, מניות בנק אוף אמריקה וג'יי.פי מורגן לא ממש נפגעו מהאירועים האחרונים (להיפך) ואפילו מניית סיטי, הסמל הבולט של תחילת המשבר, השתקמה בצורה יחסית.
הבטחנו לא להיות דכאוניים ולחפש את האור בקצה המנהרה. אנו מקווים שמצאנו אותו בשבילכם.
הוא עוד יחזור אלינו בגל האופוריה הבא
מילומור לא תהיה הראשונה שתיפול בזמן הקרוב היישר לידיה המיומנות של השופטת ורדה אלשיך, שופטת הפירוקים של ישראל. היא לא תהיה החברה הראשונה שתידחף לבית המשפט, תידחף לטיפולם המסור של עורכי הדין ורואי החשבון, שיגזרו עליה שכר טרחה שמן. ככה הרי נופלים עסקים, התחרות מנכשת את העשבים השוטים, טוחנת את שולי הרווח עד אבק ושולחת תאגידים כושלים לבתי הקברות העסקיים.
מילומור נוהלה בצורה כושלת ומשבר האשראי העולמי דחף אותה רשמית לעבר התהום. זה יקרה עם עוד תאגידים שהתנדנדו באחרונה ויתקשו למשוך הון חיצוני או לגייס הלוואות בנקאיות חדשות בעיצומו של אחד המשברים הקשים בהיסטוריה הפיננסית. שוק ההון משותק (מבחינת גיוסים), הבנקאים קפוצי יד ובודקים בשבע עיניים כל הרחבה של מסגרת אשראי או בקשה לגלגול חוב. חברות שסוחבות גיבנת יתקשו לשרוד באווירה הנוכחית.
הילולת האשראי היתה גם מנת חלקו של הסקטור העסקי בישראל בחמש השנים האחרונות, הילולה שתיארנו כאן לא פעם. הבורסה היתה באופוריה, הריביות בשוק האג"ח היו בשפל חסר תקדים, הריבית הריאלית נשקה לאפס, הגיוסים היו זמינים, והיה עודף של כסף זול שרדף אחרי מעט השקעות. על המצע הפורה הזה מתבשלות השקעות יתר במחירים מנופחים שמוליכים לתשואות שאינן עומדות בציפיות ולשווי נכסים שמתמוסס. בתקופה של אופוריה כולם בעננים, בהתרוממות רוח, כולם כביכול מרוויחים ואיש לא מוטרד מזוטות כמו החזר השקעה וחובות.
זה די משעשע לראות את פושטי הרגל שלנו, כמו נידר ומילומור, משוכנעים שנכסיהם המשובחים עולים על ההתחייבויות שלהם. באמת? אולי זה השווי של הנכס בספרים, לא במציאות שבה נכסים מאבדים מערכם במהירות. זו רק בעיה קלה וזמנית של תזרים, הם אומרים, הנכסים שלנו נפלאים. ואכן, בשביל למצות את הפוטנציאל מהנכסים המופלאים שחלקם נקנו באשראי זול ובמחירים מנופחים, יואילו כל בעלי החוב למחול לנו והספקים יעמדו בסבלנות בתור, עד שרואי החשבון ועורכי הדין שלנו יארגנו לנו חברה הרבה יותר רזה מחובות.
ומה עם בעלי השליטה שהביאונו עד הלום? מה עם אותם מנהלים שארגנו לחברה שבאחריותם, בכישרון רב, פגישת היכרות עם בורא עולם? אה, הם בסך הכל קורבנות של המצב. פרדי רובינסון, למשל, בעל השליטה במילומור, מתואר בבקשה להקפאת הליכים כמו "הילד ההולנדי שניסה לסתום באצבעו פירצה בסכר".
הוא דאג היטב גם לצאציו
ובכן, הילד ההולנדי שניסה לסתום באצבעו פירצה בסכר לקח ממילומור בעשר אצבעותיו כ-35 מיליון שקל בעשר השנים האחרונות, מהם כ-11 מיליון שקל ב-2007, ערב הקריסה. רובינסון דאג היטב גם לצאצאיו. דנה רובינסון, רק בת 27, משמשת כסמנכ"לית שיווק בחברה-בת, קניון "סי מול". היא נכנסה לתפקידה באוקטובר 2006 ומקבלת 20 אלף שקל ברוטו לחודש, עלות שכר של 26 אלף שקל. גם עודד רובינסון לא קופח. רובינסון ג'וניור, סמנכ"ל תפעול ופיתוח עסקי של מילומור, נכנס לתפקידו בנובמבר האחרון תמורת 36 אלף שקל לחודש ברוטו, עלות של 48 אלף שקל. השניים, כמובן, מתפנקים גם על רכב ושאר הטבות.
רובינסון טוען שהעביר למילומור עשרות מיליונים מחברות בשליטתו לטובת החברה כדי להציל אותה. מערכת היחסים בין רובינסון למילומור, אנו מניחים, עוד תיבדק במהלך המשפטי. אבל מה זה בעצם משנה, הילד ההולנדי ייכנס עכשיו למכונת הכביסה של פשיטת הרגל וייצא ממנה נקי פי שניים לעוד סיבוב בגל האופוריה הבא. *
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
