ראשי משרדי עוה"ד הגדולים משחררים צפירת הרגעה: "מצטערים לאכזב, אצלנו לא תהיה קטסטרופה"

עוה"ד מאיר לינזן (הרצוג), יודי לוי (גולדפרב), דוד חודק (גרוס) ורלי לשם (מיתר) - הקודקודים של הרביעייה הפותחת בענף - צופים כי מקצוע עריכת הדין בישראל יהיה בין האחרונים להיפגע מהמשבר הפיננסי, המשרדים הגדולים אפילו יתחזקו, ועל פיטורים בכלל אין מה לדבר

יום ראשון. שעת אחר-צהריים מוקדמת. סביב שולחן בחדר ישיבות מפואר מתכנסים ראשי 4 פירמות עורכי-הדין הגדולות בארץ: עו"ד מאיר לינזן, שותף-מנהל במשרד עוה"ד הרצוג, פוקס, נאמן, המשרד הראשון בגודלו בישראל על-פי דירוג D&B לשנת 2008; עו"ד יודי לוי, שותף-מנהל במשרד עוה"ד גולדפרב, השני בגודלו; עו"ד דוד חודק, ראש משרד עורכי-הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, השלישי בדירוג; ועו"ד רלי לשם, ראש משרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין, הרביעי מבין ענקי עריכת-הדין. הנושא החם שעל הפרק - איך לא?! - השפעות המשבר הפיננסי על המקצוע.

"בבית מגורים התגורר שכן אחד בקומה העליונה ושכן אחר מתחתיו. כל לילה השכן מלמעלה חזר הביתה, חלץ נעליים, זרק אותן ברעש על הרצפה, והעיר את השכן מלמטה שלא הצליח לישון. יום אחד ביקש השכן מלמטה 'אנא, תהיה בנאדם, תתחשב בי, אני לא ישן בלילות בגללך'. באותו לילה השכן מלמעלה חזר הביתה מבילוי, הוריד את הנעל הראשונה והטיח אותה ברעש על הרצפה. פתאום הוא נזכר מה שהבטיח לשכן מתחתיו, אז הוא חולץ את הנעל השנייה בשקט-בשקט ומניח אותה על הרצפה. למחרת הוא פוגש את השכן מלמטה ושואל אותו 'נו איך ישנת?', אז השכן עונה לו 'לא ישנתי כל הלילה בגללך'. הוא שואל אותו 'למה?' והשכן עונה: 'חיכיתי שתזרוק את הנעל השנייה'".

עם הבדיחה הזאת פותח חודק את פאנל הבכירים שכינס "גלובס". לוי, לשם ולינזן מחייכים. החיוכים, הבדיחות והאווירה הטובה לא נפסקים לאורך כל הפגישה למרות כובד משקלו של הנושא שעל הפרק. "גם בשוק הנעל הראשונה נפלה, ועכשיו כולנו מחכים לנעל השנייה", ממשיך חודק. "זה המצב של הכלכלות בעולם ועורכי-הדין הם נגזרת של הכלכלה. אנחנו חלק מהביקושים, ולכן ככל שהביקושים ירדו גם אנחנו נצטמצם. זה ברור לכולנו. אבל בינתיים אנחנו עדיין מחכים לנעל השנייה".

בחודשים האחרונים, עם העמקת המשבר בעולם, החלו להישמע תחזיות פסימיות דווקא בנוגע לעתידם של משרדי עורכי-הדין הגדולים, משרדי ה"כולבו" או ה-one stop shop, כפי שהם מכונים. רבים בשוק עריכת-הדין העריכו שהם יהיו הראשונים להיפגע; שכיוון שהם רכבו על גל השגשוג הכלכלי בשנים האחרונות, הם יתנפצו עם הגל הזה אל החוף בעוצמה, וייאלצו לפטר עובדים, לקצץ במשכורות ולהתכווץ לממדים שלא ידעו זה שנים.

על אף הלו"ז המאוד צפוף שלהם, החליטו ארבעת ראשי המשרדים המובילים לפנות שעה קלה, להתכנס, ולשאול את נביאי הזעם "על מי בדיוק אתם מנסים לעבוד?". הארבעה תמימי דעים לגבי עובדה בסיסית אחת: המשרדים הגדולים יהיו הכי גדולים גם בחלוף המשבר. מלבד זאת, עורכי-דין ככלל יהיו בין האחרונים להיפגע.

"אנחנו קצת כמו רבנים. יודעים לטפל בלידות, בחתונות, במחלות ואפילו בקבורות. זה המקצוע שלנו", אומר לוי. "החלק 'השמח' יותר הוא הפעילות בשוק ההון, הגיוסים, המיזוגים והרכישות, אבל נזקקים לנו גם כאשר צריכים להיכנס למו"מ עם נושים, כאשר צריך לעשות מבנה מחדש של חברה או חס וחלילה כשחברה נכנסת לכינוס נכסים, להקפאת הליכים או לפשיטת רגל, מקומות שהם עתירי עבודה משפטית. גם חברות ודירקטוריונים שפועלים במציאות כלכלית קשה יותר, שבה הם תמיד יותר מודעים לכך שיש להם אחריות אישית, נזקקים לליווי שוטף ברמת הממשל התאגידי. במשרדים הגדולים, מהסוג שיושבים פה סביב השולחן, קיימת ורסטיליות ומקצועיות מספיקה בשביל להתמודד עם השינוי בפניות".

למרות האופטימיות, לוי לא מתעלם ממצב השוק. "ברור שאנחנו הולכים לקראת התכווצות, הביקושים יירדו, הסדרי שכר-הטרחה והסדרי הקניה יהיו יותר קשים, ואנחנו נעבור את התקופה הקשה יחד עם כולם".

לא עוצרים מלכת

לשם שיושב לצד לוי, מהנהן כל העת בהסכמה. לדבריו, "השגשוג בתחומים מסוימים לא יפצה באופן מלא על העבודה שהמשרדים מאבדים היום כתוצאה מירידת העסקאות במשק, אבל זה יפצה על הדברים באופן חלקי. חוץ מזה, תעשיית עריכת-הדין לא עוצרת מלכת. להבדיל מחברות ומתעשיות מסוימות שנתקעות, המוצר שלהם לא נמכר, או שאין להם מה להציע או שקשיי האשראי חונקים אותם. משרדי עורכי-דין לא סובלים ממצוקות אשראי שיכולות ליצור מחנק וכתוצאה מכך מחייבות אותנו לעשות צעדים מיידיים ודחופים. יש לנו נשימה הרבה יותר ארוכה. אנחנו לא חברות ציבוריות ולא צריכים להראות לבעלי המניות שלנו תוצאות מיידיות או קיצוצים ותוכנית חירום מיידיים".

מעבר לכך, מוסיף לשם, משרדי-עורכי הדין הגדולים בנויים על תשתית לקוחות חזקה שלא תתמוטט כל-כך מהר. "אין כאן בחדר משרדים שקמו על כלכלת נייר או חלומות, אלא משרדים שמייצגים גופים כלכליים חזקים, מובילים, שגם בקשיים של היום ימשיכו להוביל. אנחנו מקווים שהמשבר ייגמר מהר ויהיה טוב לכלכלה שלנו, אבל אם לא נצא מהמשבר מהר, אני חושב שימים יגידו שהמשרדים הגדולים יצלחו אותו יותר טוב מאחרים וייפגעו במידה הפחותה ביותר".

החל מהסימן הראשון להאטה במשק הישראלי העריך חודק שתהיה ירידה הדרגתית ועקבית בעבודתם ובהכנסותיהם של עורכי-הדין. עם זאת, באותה נשימה אמר: קטסטרופה כנראה לא תהיה בשוק הזה. "אם נחזור לבדיחה שלי, אז הכול תלוי בעוצמה שבה הנעל השנייה תוטח לרצפה. אם אנחנו צופים מיתון בביקושים בשיעור של 10% זה סיפור אחד, אבל אם מעריכים ירידה של 15%-20% ויותר זה כבר סיפור אחר. נצטרך לחכות ולראות מה הנעל השנייה מביאה איתה. לדעתי, תהיה ירידה בעבודה במשך תקופה של שנה וחצי-שנתיים, עם מדרגות קטנות, לא חריפות, אבל אם תהיה קריסת מערכות או אובדן אמון של הציבור בבנקאות ובחיסכון לטווח ארוך, ודברים מעין אלה, ייתכן שיהיה מצב הרבה יותר קשה שנצטרך להיערך אליו. אני לא רואה דבר כזה באופק, אנחנו לא יודעים לנבא בדיוק מה יהיה, אבל בכל מקרה אני חושב שהמשרדים הגדולים יודעים להתאים את עצמם לכל תסריט שלא יהיה".

לדברי לינזן התסריט לא יכול להיות כל-כך רע. תוך כדי הסבר מדוע הוא חושב כך, לינזן מפרגן לחבריו. "יושבים כאן שותפים-מנהלים או ראשי משרדים של ארבעת המשרדים הגדולים. לפני 20 שנה המשרדים האלה לא היו הגדולים בישראל. הסיפור של המשרדים האלה הוא הסיפור של הכלכלה הישראלית, ואני לא חושב שהסיפור שלה הוא שהיא כלכלה שנכנסת לפירוק. הכלכלה הישראלית לא מנותקת מהכלכלה הבינלאומית, אבל היא כלכלה חזקה שמוקדם להספיד אותה, על תעשיית ההיי-טק שלה, התעשיות הביטחוניות ותעשיות השירותים. אנחנו צמחנו יחד עם הכלכלה הישראלית וגורלנו כגורלה. כמו שמוקדם להספיד אותה, כך המשרדים האיכותיים יישארו חזקים יחד עם הכלכלה הישראלית".

הכול נשמע קצת אופטימי מדי. למה ארבעת הבכירים מדברים על משרדיהם כישות גדולה אחת - "המשרדים הגדולים" - ומתחמקים באלגנטיות מהתייחסות לגופו של המשרד שהם עומדים בראשו? האם הם חוששים לחשוף סודות הנעולים מאחורי דלתותיו בפני מתחריהם ולקוחותיהם? לא נראה ככה. בחינה של מצב השוק היום מגבה את עמדתם הקולקטיבית.

פיטורין? לא אצלנו

שינויים משמעותיים עדיין לא נצפו בשוק עריכת-הדין. התחזיות על צמצומים ופיטורים עדיין תלויות באוויר כבלון הליום המאבד אט-אט את הגז, מצטמק ונעלם כלא היה. לוי: "אנחנו לא מסתירים עובדות. אנשים לא קיבלו הודעות פיטורים ואין כוונה כזאת. זאת עובדה. תעשיית עריכת-הדין מתפקדת ולא נמצאת בפאניקה". ובכל זאת, האם הפיטורים באופק? ראשי המשרדים הגדולים עונים בנחרצות: "לא בבית-ספרנו". הסיבות לכך מגוונות. הקשר האישי שפיתחו עם העובדים, איכותם וכן האופציות האחרות לקיצוצים, גם בהכנסותיהם האישיות, אם יידרשו לכך, עומדים לנגד עיניהם.

חודק: "הרצון של המשרדים הוא לשמר את האנשים הטובים, כי אנשים טובים לא מסתובבים חופשי. בנוסף, הם עברו הכשרות במשרדים ועקומות למידה, וחבל לשחרר אותם אם אין צורך מובהק. בתקופה הקרובה נהיה בהולד מסוים, נהיה מאוד סלקטיביים בגיוסים וניערך למצבים של מה יקרה אם זה יהיה מעבר למיתונים סבירים בביקושים, אבל לא נפטר עובדים. גייסנו לא מזמן עורך-דין שעשה דוקטורט בהרווארד ועבד שלוש שנים במשרד בבוסטון. הלוואי שהיה בא עוד אחד כזה, הייתי מגייס אותו היום. אני לא רוצה ליצור תמונה מעוותת שהכול כרגיל. יש בהחלט הולד על גיוסים חדשים, ואנחנו מחכים לראות מה יקרה בעולם ובארץ, אבל איני רואה שיקרה משהו מעבר להמתנה הזאת".

לשם: "כראשי המשרד אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שבו אנחנו מצד אחד מנהלים ומצד שני עובדים על "רצפת הייצור". כל אחד בתפקידי הניהול שלו גם עובד כעו"ד. כתוצאה מהעבודה אנחנו מכירים באופן אינטימי וקרוב את האנשים שאיתם אנחנו עובדים. לכן, מבחינתנו שלב של הקטנת הצוות הוא לא טריוויאלי, טבעי ומיידי, אלא תהליך שהמשרדים יעשו אותו רק אם המשבר יהיה ארוך, עמוק ולא יימצאו שום דרכים אחרות לטפל בבעיה.

"נכון ששכר העבודה הוא ההוצאה הגדולה ביותר שלנו, אבל צריך לזכור שאנחנו לא חברה תעשייתית שחיה על מינוף ולא עסק שחי על מרווחים צרים, כך שירידה של 10% בהכנסות מביאה אותנו ישר להפסד. ממש לא. המשמעות 'הכבדה ביותר' של המשבר תהיה שמשיכות הרווח של השותפים יקטנו לתקופה מסוימת. אני משוכנע שכל המשרדים הגדולים יעדיפו ירידה ברווחים שהם מחלקים לתקופה מסוימת על פני קיצוץ הצוות, דבר שיש בו פגיעה לטווח ארוך".

נתייעל ונצא מחוזקים

ברגע שלשם מסיים את דבריו, לוי פוסק: "נכון. אנחנו עסק של מזומן. כשיש יותר מחלקים יותר לשותפים, וכשיש פחות מחלקים פחות. השותפים מהווים וסת של הסיכון. בשונה מעובד שכיר שלא ניתן לומר לו 'החודש אתן לך 20% פחות ובחודש הבא 15% יותר', השותפים נרתמים למשימה גם בתקופות יותר קשות ולוקחים פחות כסף הביתה. כיוון שכך, העסק שלנו הרבה יותר חסין בתקופות קשות לעומת תעשיות ושירותים שמבוססים על מינוף. אלה כללי המשחק".

* יש פה מסר סוציאלי?

לשם: "הוא לא סוציאלי לחלוטין משום שיש פה גם את הראייה של טובת המשרד לטווח ארוך. להכשיר אדם טוב לוקח הרבה זמן, ואתה לא תמיד יכול למצוא לו תחליף. מי שמחפש את הכותרת 'צמצומים בכוח-אדם' לא ימצא אותה אצלנו. אנחנו מוכרים שירות, ורמת השירות היא פונקציה ישירה של אנשים. האנשים הם כל מה שיש לנו. אם המשרדים ישחררו אנשים שהם חלק מהצוות המשפטי שלהם, עלולה להיגרם להם פגיעה שייקח להם זמן רב לתקן אותה גם אחרי שהמשבר יחלוף ונחזור למצב תקין. לכן, כולנו נראה את צמצום הצוות כמוצא אחרון, אם אכן המשבר יעמיק לממדים שאיש מאיתנו לא חולם עליו כיום".

לינזן מצטרף לחבריו במסר המרגיע-מעודד לעובדי הפירמות המובילות בארץ: "הנכס החשוב ביותר אצל כל אחד מהמשרדים הוא ייחוד כוח-האדם שבו. אנחנו גם בעלים, גם מנהלים ובראש ובראשונה עובדים שיודעים שהגענו לאן שהגענו בסיוע של אנשים מאוד מוכשרים שעובדים מאוד חזק לצידנו. את האנשים האלה נשמר בכל כוחותינו, גם אם אני ארוויח הרבה פחות".

* ובכל זאת יש תחושה שאתם קצת אופטימיים מדי.

חודק: "זאת הערכה אמיתית ומציאותית. אם אנחנו, המשרדים הגדולים, ננהג במידת הצניעות הנדרשת במצב כזה של אי-ודאות ומיתון בביקושים, אני צופה שבעוד שנתיים-שלוש המשבר הזה יהיה מאחורינו, והמשרדים הגדולים יישארו גדולים ואולי אפילו יתחזקו בעקבות גידול בפניות שמאפיינות משבר. בתקופות משבר הנושא של האחריות המוגברת מקבל משנה תוקף. מנהלים ונושאי משרה שירצו הגנה יפנו למשרדים הגדולים שיש להם את היכולת להתמודד עם בעיות מורכבות באופן הרבה יותר טוב מאשר משרדים קטנים, והמשרדים יתחזקו".

לוי: "אנחנו כבר עברנו תקופות של התמתנות בפעילות הכלכלית אפילו עד כדי משבר, שלא לדבר על מצבים של מלחמות ופוסט-מלחמה. תמיד אפשר לראות את היתרונות במצב הזה. המצב מחייב אותנו להשיל קצת שומנים שמצטברים באופן טבעי בתקופות השגשוג והפריחה, כשפחות מקפידים על ההוצאות והיעילות, ולכן בסופו של דבר נתייעל ונצא מחוזקים. ברור שצריך לנקוט גם קו דפנסיבי. כשחוטפים מתקפת קסאמים לא עומדים בגוף גלוי ברחוב, אלא נכנסים למקלט, וכשהסערה שוככת מנקים את האבק מהבגדים ויוצאים החוצה. בראש ובראשונה צריכים להיות במעקב זהיר וצמוד לגבי ההתפתחויות, אבל ברור שיקרו גם דברים חיוביים ואליהם, כמו לשליליים, אנחנו ערוכים".

גם לבחירות הקרובות בארה"ב ובארץ עשויה להיות משמעות מכרעת בשאלה כיצד המשבר יכריע. לוי: "אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהשילוב של ברק אובמה בבית הלבן בינואר 2009, אם הוא ייבחר, יחד עם ראש ממשלה כלשהו בישראל, ייצור מצב שבארה"ב ובאירופה המצב יתייצב, כיוון שהממשלות יתערבו בשוק וימנעו קריסה. במצב כזה ישראל לא תיפגע קשות מהמשבר ועורכי-הדין עימה. אך אם המשבר יעמיק ויהפוך לקטסטרופה, כך שיימחקו חצי מהלקוחות שלנו, נצטרך להיפגש עוד פעם".

היו תקופות קשות יותר

מעבר לכך, אומרים הבכירים, אסור להקל ראש בעובדה שהמשרדים בהמתנה. "המצב הזה מספיק קשה עבורנו", הם אומרים. ארבעתם נטלו בשנים האחרונות חלק אינטגרלי בתהליך גידול של עשרות עורכי-דין בשנה, ולכן גם אם הגידול מתמתן ונעצר, אפילו לא נסוג, זה מהלך לא פשוט מבחינת המשרדים, שצריך להיערך ולהתרגל אליו. "זה שינוי חשיבה ופאזה", הם מסבירים.

על הכול מסכימים ארבעת משתתפי הפאנל, עד שנדמה שמדובר בשותפים לפירמת ענק גדולה - פירמת הרצוג-פוקס-נאמן-גולדפרב-גרוס-קלינהנדלר-חודק-מיתר-ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין. אז זהו שלא. המגה-מיזוג הזה עדיין לא קרה וסביר שלא יקרה, אף ששוררת הרמוניה בין ארבעת השותפים הבכירים במשרדים המתחרים. הם מכבדים זה את זה, מפרגנים, והשהייה במחיצתם נעימה. הלוואי על ארבעת ראשי הביג-4 בשוק ראיית-החשבון. ההסכמה והדיבור של ארבעתם בלשון רבים, כמו גם ההמתנה ששאר החברים בחדר יאשרו את ההערכות שהם משחררים לחלל החדר, נמשכים עד סוף הפגישה.

לשם: "אנחנו מצטערים שאיננו יכולים לתת כותרת ש'אנחנו בקטסטרופה, קרובים להתמוטטות וניאלץ להתחיל בשבועיים הקרובים בפיטורים המוניים'. זה לא המצב. למרות שאנחנו לא במצב רגיל של גיוסים וצמיחה, עריכת-הדין בישראל בכלל והמשרדים הגדולים בפרט יהיו בין האחרונים להיפגע".

חודק: "אנחנו תעשייה בהמתנה".

לוי: "אנחנו צריכים לקיים את הפאנל הזה בעוד חצי שנה, ולראות מה קורה אז".

לינזן: "בלי להיכנס לפוליטיקה, אני כבר ראיתי תקופות קשות יותר, תקופות של מלחמה שעברנו בסדר. במלחמת המפרץ הראשונה הייתה עצירה של השקעות בישראל ועברנו את התקופה הזאת. היום אנחנו לא נמצאים במצב כזה, ואני מקווה שלצד המשבר הכלכלי לא נחווה אי-יציבות פוליטית גדולה מדי והידרדרות במצב הביטחוני. זה מה שאני מאחל לכל אזרחי ישראל, לכלכלה וגם למשרדי עורכי-הדין. אמן. אמן. אמן".

לוי, לשם וחודק מצטרפים לברכה. "אמן", "אמן", "אמן", הם עונים, וחוזרים לסדר יומם הקדחתני, שהמשבר - כך מסתבר - עוד לא נתן בו את אותותיו.