קבוצה אחת, כל-כך הרבה עבודה

כשבוחנים לעומק מגלים שעל כל בעיה שמכבי ת"א פתרה נוצרה אחת גדולה יותר. בראון מוריד לחץ מארויו בהתקפה, אבל מגדיל לחץ על אפי בהגנה; ג'ייסון וויליאמס שומר על הגארדים המהירים בהגנה, אבל לא מחובר למשחק ההתקפה; יש היררכיה, אבל יש גם סגל רחב על הספסל שמאבד בטחון ומתחיל לגלות סימני תסכול.

אם הקבוצה שואפת להגיע לשלבים הגבוהים ביורוליג, כדאי שיתחילו לסגור שם פינות בלי לפתוח חדשות, לפני שהפינות יסגרו עליהם.

1. היררכיה. מכבי הגדילה לעשות ובנתה השנה סגל של 14 שחקנים בכירים, עם ווייט שלא מתלבש, וכנראה בדרך החוצה, ופייזר המשתקם שפתאום מתברר שהוא שוחרר אבל הוא עדיין תחת חוזה (רק במכבי זה אפשרי...). סגל רחב לקראת עונה ארוכה. לשמור את כל השחקנים בסגל כזה בכושר משחק פיזי ומנטלי זה לא עניין פשוט, אבל הוא הכרחי בעונה הממושכת.

בשנים קודמות דיברו על חוסר בהיררכיה כחלק מהסיבות לכישלונות, אפי לקח את זה לקיצון השני. ארויו, בראון ופישר משחקים בממוצע 30-35 דקות למשחק, אליהו ובורשטיין משחקים 20-25 דקות למשחק. יופי של חלוקה. אבל נשארו 50-60 דקות למשחק לחלק בין שבעת המחליפים. אם פורטים את הכסף לפרוטות, מקבלים ספסל עם שחקנים שמאבדים בטחון, אפס (!) דקות ללב ולנשמה של מכבי שארפ (וגם לחג'ג') ואת פישר סובל מהתכווצויות שרירים בהארכה מול לה מאן, למרות משחק מצוין של גרין במחצית הראשונה. ספסל ארוך יכול לקצר עונה ארוכה, אבל הוא יכול גם לקצר את החיים של המאמן וההנהלה (ד"ש ממשפחות אליהו וכספי).

2. הגנה. רבע רביעי במשחק נגד לה מאן, דקה ועשר שניות לסיום המשחק. לה מאן מובילה בנקודה ומכבי חייבת עצירה בהגנה כדי להישאר במשחק. צ'ייס הרכז של לה מאן מקבל כדור ליד קו החצי, ארויו שומר עליו. צ'ייס מכדרר עובר את כל החצי של מכבי וקולע ליי-אפ קליל, קרש סל מעל ארויו. לה מאן מובילה בשלוש נקודות.

מכבי ת"א לא מסוגלת לייצר עצירה בהגנה כשהיא צריכה אותה. זו לא רק יכולת השמירה הלקויה, אלא המחויבות להגנה. ארויו לא עשה עבירה בניסיון למנוע את הסל, וזה כשיש לו רק שתי עבירות אישיות ולמכבי ברבע יש עבירה קבוצתית אחת בלבד דקה לסיום המשחק. אלו הסימפטומים של ההגנה החלשה של מכבי העונה. במרכז ההגנה לאורך רוב דקות המשחק נמצאים בראון וארויו, שניים שמנצחים משחקים בהתקפה. הגנה? "...כבר תרמנו במשרד". כך מכבי מאבדת את היתרון שבסגל רחב שמאפשר הגנה אגרסיבית. אבל אם נודה על האמת, לא צריך סגל רחב בשביל לשמור, צריך רצון רחב.

3. שלשות. קבוצה ללא שחקן פנים דומיננטי תלויה רבות בקליעה מבחוץ בעיקר בקליעה לשלוש, שאמורה לייצר נקודות במהירות ולרווח את הגנת היריב. מכבי שהתחילה את העונה כשהיא תלויה בחסדיו של ארויו, הרחיבה את "האחריות" לארויו ובראון, ושם זה נעצר. כל אחד משני הגארדים זורק בממוצע ארבע זריקות לשלוש במשחק, כל שאר השחקנים לא מגיעים לארבע זריקות מעבר לקשת ביחד. בעונה הקודמת היו למכבי שישה שחקנים שזרקו בין 2-3 זריקות לשלוש (מוריס, ביינום, קאמינגס, הלפרין בלותנטל ושארפ). עד שהקבוצות ששיחקו מול מכבי הבינו מה קורה, השלשות של מוריס הביאו את מכבי לפיינל פור. אם לא יהיה שינוי העונה, לא יהיה מסובך ליריבות של מכבי לנטרל את הקליעה לשלוש של הקבוצה, הן יסגרו את ארויו ובראון, אפי ינטרל את השאר.

4. גבוהים. למכבי היום אין שחקן מטרה גבוה מתחת לסל, אין ריבאונד (פישר עם שבעה ואחריו ארויו עם 4.3 ריבאונד למשחק) ואין מישהו שישים גוף בהגנה על פורוורדים מהירים וחזקים. עם התקציב הגבוה ביותר בתולדותיה, מכבי נשארה רק עם שחקן אחד בעמדת הפאוור-פורוורד, ליאור אליהו. האבסורד הוא שמכבי משלמת יותר כסף לגבוהים שלא משחקים (פייזר, ווייט ובקרוב באטיסטה) מאשר לאלו שנמצאים על המגרש (פישר, גרין, אליהו, וויליאמס).

בעקבות היכולת החלשה בעיקר באזור הרחבה (אבל גם באזור החוזים) מדברים על להחזיר את פייזר ו-ווייט. המשותף לשניהם, שכנראה שעד שעברו דרך משרד העו"ד, הצוות המקצועי של מכבי לא חשב שהם יוכלו לעזור לקבוצה. נכון שקל להגיד וקשה למצוא פאוור-פורוורד ברמות הגבוהות שיוכל לשחק באירופה. בשל חוקי היורוליג לפיהם שחקן לא יכול לשחק בשתי קבוצות בעונה אחת ביורוליג, הפיתרון הריאלי נמצא בפליטי ה-NBA. אולי זה הזמן של מחלקת הסקאוטינג שהוקמה בתחילת העונה לפדות צ'ק ראשון. במידה ולא יצליחו, ייתכן ומוקדם יותר משחשבו הם יצטרכו להתחיל להכין את הקבוצה לעונה הבאה.

5. ריצה. דבר אחד מצוין שיש למכבי תל אביב הוא משחק הריצה. ככה היא עשתה את הבריחה שלה מול אבלינו במשחק הראשון, ועל המגרש הפתוח אפשר לראות כמה נוח לארויו. בכדורסל ובספורט בכלל, אם יש לך משהו שאתה חזק בו, אתה חייב למצות אותו ולהשתמש בו כמה שיותר.

הבעיה היא מה קורה שמול מכבי מתייצבת קבוצה שמצליחה לעצור את משחק הריצה. במקרה כזה מתגלה פתאום שאין עוד תוכניות לייצר יתרון על היריבות. יש כל מיני דרכים לעצור את משחק הריצה, הבולטת שבהן היא מאבק אגרסיבי על ריבאונד התקפה, שבמקרה הרע מונעת ובמקרה הטוב מעכבת את היציאה למתפרצת. ביום חמישי שעבר ראינו איך בדרך זו, קבוצה מוגבלת כמו לה מאן (ושלא יספרו לכם סיפורים, הכוכב שלהם היה שחקן ספסל במכבי שנה שעברה) מכריחה את אפי לנצל שתיים משבע נשמות החתול שלו. מכבי צריכה למצוא ומהר דרכים אחרות לייצר נקודות, כי בקצב הזה יגמרו לאפי הנשמות עוד לפני שלב ההצלבה.