מזרחי-טפחות חויב בהוצאות למדינה בשל טענות "מופרכות וחצופות"

באוגוסט האחרון תבעה גייל לובניצקי את הבנק ב"סדר דין מקוצר". באמצעות עוה"ד משה זינגל ויעקב בוטניק טענה, שב-2001 היא היתה במעמד עולה חדש מארה"ב, ומשרד השיכון אישר לה משכנתא לזכאים בסך 154 אלף שקל. אלא שמאז ועד היום הבנק לא העביר לה את הסכום, למרות שרשם לטובתו הערת אזהרה על הדירה, בגין ההלוואה.

באמצעות עו"ד משה שפורן העלה הבנק שלוש טענות סף, שלדברי השופט צבי כספי "כל אחת מופרכת יותר מזו שקדמה לה".

כספי דחה הטענה שהתביעה התיישנה, וקבע ש"עילת התביעה של התובעת לא נולדה בטרם נולדה זכאותה לקבל את כספי ההלוואה, וזו לא קמה לה לפי הסכם הרכישה אלא לפי הסכמיה עם הבנק", וכן שבכל מקרה "ניתן גם לראות ברישומה של הערת האזהרה הודאה בזכותה של התובעת ע"י הבנק".

"לא ראוי"

כספי התרעם על טענת הבנק, שאין יריבות בינו לבין התובעת, משום שהוא רק צינור להעברת כספי מדינה. "הטענה אינה רק מופרכת אלא גם חצופה וגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט", קבע. "חדשות לבקרים מטפל אני בתביעות של בנקים, לרבות הבנק הנתבע, בגין הלוואות מכספי מדינה כאלה ואחרות, שהבנקים הם הצינור להעברתן ולטיפול בהן, כנגד חייבים שלא עומדים בתשלום ההלוואות".

בדרך כלל, ציין כספי, החייבים הם הטוענים להיעדר יריבות מול הבנק, "והבנקים, לרבות זה העומד כאן, מתנגדים להן בלהט - ובצדק. לא ראוי, בלשון המעטה, להביא טענה ממין זו דווקא מטעמו של הבנק, שמעבר לכל דבר ועניין הוא גם גוף בעל מעמד מיוחד ולפחות מעמד 'מעין ציבורי'".

לבסוף דחה את טענת הבנק שהתביעה לא רצויה להידון ב"סדר דין מקוצר" הואיל וסכומה אינו קצוב. "וכל כך למה? הואיל ולקרן התביעה נוסף סכום ריבית והצמדה והתובעת לא כללה את חישובו של הסכום!!! כך ולא אחרת, מטעמו של בנק הנסמך לא אחת על 'הלכת הילולים' ולמעשה היה זה הבנק הזה עצמו ש'יצר' את אותה הלכה". "הלכת הילולים" היא פסק הדין המרכזי של ביהמ"ש העליון, העוסק בתנאי הגשת תביעות ב"סדר דין מקוצר", ובנק המזרחי היה צד לה.

כספי דחה את טענות הסף של הבנק, וחייבו ב-5,000 שקל הוצאות לתובעת ו-2,500 שקל הוצאות לאוצר המדינה. (ת.א. 38596/08).