מקבוצת כדורגל לטלנובלה

צ'לסי אולי מתנהלת כמו קבוצה עשירה מאוד אבל בטח לא כמו קבוצה גדולה

1. מיטב אנשי התקשורת, הפסיכולוגים, הסוציולוגים וחוקרי ההתנהגות למיניהם באנגליה מנסים להבין בימים אלו את התשובה לשאלה פשוטה - מה לעזאזל קורה עם רומן אברמוביץ'. הבעלים של צ'לסי לא מתראיין ולא חושף את שעל ליבו, ולכן צריך במקרה שלו להתעסק בעיקר בהשערות. בחודשים האחרונים נוצרה סתירה משמעותית בדרכי הפעולה שלו בקבוצה הלונדונית. מצד אחד, קיצוצים משמעותיים בכל חלקי הקבוצה - מתקציב הרכש שהצטמק החורף ל-0, ועד לענייני השוליים כמו הפסקת מימון ארוחות לשחקנים או תשלום חשבונות החשמל שלהם. קיצוצים שבאים על רקע שמועות עקשניות על רצונו של הרוסי למכור את הקבוצה למשקיעים מכל קצוות תבל.

ומצד שני, האוליגרך מוציא הודעות הכחשה על מכירת הקבוצה ולא מהסס להיכנס להרפתקאות כספיות. הרפתקאות כמו הפיטורים של פיליפה סקולארי, שעליהם ישלם אברמוביץ' פיצויים בסך כ-7.5 מיליון ליש"ט. סקולארי לא לבד: מוריניו וגרנט עדיין מקבלים תשלומי פיצויים כוללים של כ-25 מיליון ליש"ט מהשולף הכי מהיר במערב לונדון.

באנגליה מעריכים שיש תשובה פשוטה לפרדוקס ההתנהגותי של אברמוביץ'. כן, הוא מעוניין למכור את הקבוצה. אבל מאידך, הוא רוצה לשמור על הערך שלה ולהגן על ההשקעה שלו במועדון עד היום, שעומדת על כ-600 מיליון ליש"ט. קבוצה שתעוף כבר בשמינית גמר הצ'מפיונס ליג המתקרב, או שתסיים במיקום שכלל לא מוביל לליגת האלופות בעונה הבאה, תהיה שווה הרבה פחות כסף. פיטוריו של סקולארי נועדו למזער את הנזקים שהברזילאי, כך חושב אברמוביץ', עשה למותג ששמו "צ'לסי".

2. התנהלותה של צ'לסי מאז נרכשה על ידי אברמוביץ' ב-2003 מדגימה את תחלואיו של עידן הכסף הגדול והבעלות הפרטית בכדורגל. את ההחלטות לפטר או למנות מאמנים לוקח אברמוביץ' לבדו, והכל מתנהל לפי גחמותיו האישיות. הוא לא סופר אפילו את המנכ"ל שלו, פיטר קניון, שבימים אלו נמצא בחופשה בברבאדוס וכלל לא היה מעורב בתהליך פיטוריו של סקולארי.

הברזילאי הועזב אחרי 25 משחקי ליגה בלבד בתפקיד, כשטכנית הוא עדיין יכול לזכות בכל התארים החשובים. אבל הוא נמצא בחברה טובה. צ'לסי של קלאודיו ראניירי סיימה במקום השני בפרמיירליג והגיעה עד חצי גמר הצ'מפיונס, ובכל זאת האיטלקי פוטר על ידי אברמוביץ' לטובת מוריניו. אותו מוריניו, שלו הראה אברמוביץ' את הדלת למרות שזכה בשתי אליפויות וגביע אחד. גם אברם גרנט קיבל בעיטה אחרי שהיה רחוק פנדל אחד מזכייה בצ'מפיונס ועשיית היסטוריה בצ'לסי.

חוס הידינק יהיה המאמן החמישי של צ'לסי בשש השנים האחרונות. מי שמיהר להכתיר את צ'לסי כקבוצה גדולה, כדאי שיביט על ההתנהלות של הגדולות האמיתיות באנגליה בנושאי מאמנים: אלכס פרגוסון נמצא ביונייטד מאז 1986; ארסן ונגר בארסנל מאז 1996; ואפילו בליברפול המשוסעת מתעקשים על רפא בניטז כבר עונה חמישית ברציפות.

לפני שנתיים הכריז קניון כי מטרתה של צ'לסי היא "להיות הקבוצה מספר 1 בעולם, כלכלית ומקצועית, עד שנת 2014". שנתיים וחצי לאחר מכן, וצ'לסי מתנהלת כקרקס. צ'לסי של אברמוביץ' מתחילה להזכיר בהתנהלות שלה דווקא את ריאל מדריד, וזה אחד הדברים המעליבים ביותר שאפשר להגיד על התנהלות של קבוצה בכדורגל האירופאי.

3. חוס הידינק חתם על חוזה עד סוף העונה בצ'לסי, ויאמן את הקבוצה במקביל לעבודתו בנבחרת רוסיה. אברמוביץ' הוא קודם כל חבר אישי של המאמן ההולנדי, מצוי איתו בקשר טלפוני הדוק ואף מממן את משכורתו ברוסיה (2.5 מיליון ליש"ט בשנה). עכשיו הוא סידר לו 2 מיליון ליש"ט נוספים עבור ג'וב שיימשך 15 שבועות.

הידינק הצהיר כי רק החברות שלו עם אברמוביץ' היא זו ששכנעה אותו לעשות את הצעד השנוי במחלוקת של אימון נבחרת וקבוצה בו-זמנית. אבל כדאי לו לזכור איך הסתיים הסיפור של גרנט, החבר האחרון של אברמוביץ' שלקח את המושכות בצ'לסי.

4. להידינק צפויים לא מעט אתגרים מקצועיים להתמודד איתם בצ'לסי. אבל האתגר הקשה מכולם הוא דווקא בחדר ההלבשה: גירוש הרוחות של מוריניו שעדיין מרחפות בסטמפורד ברידג'.

הקפטן ג'ון טרי הבהיר ביום שלישי עד כמה הוא תומך בסקולארי ועצוב על עזיבתו, אבל הוסיף כי מלבדו, רק עוד שניים-שלושה שחקנים הרגישו אותו דבר. ביום חמישי האחרון נפגשו מיכאל באלאק, פטר צ'ך ודיידיה דרוגבה עם אברמוביץ', והבהירו לבוס שלהם כי הם לא מעריכים את "ביג פיל" ולא מסתדרים איתו. העניין הוא שאפילו טרי, כביכול ראש מחנה התומכים בסקולארי, התלונן בתחילת העונה בצוותא עם פרנק למפארד על האימונים שמעביר הברזילאי, וטען כי הם מיושנים ומשעממים. זו לא פעם ראשונה ששחקני צ'לסי לא מסתדרים עם המאמן שלהם - אשתקד ערכו השחקנים ישיבות ללא נוכחותו של גרנט, בהן השמיצו אותו ופעלו להדחתו.

17 משחקני הסגל של צ'לסי נמצאים בקבוצה עוד מימיו של מוריניו. בימיו של הפורטוגלי, האחדות בקבוצה היתה מוחלטת. לא היו מחנות ולא היו דיונים בחדרי חדרים. אותם שחקנים עדיין מתגעגעים לז'וזה. במובן הזה, הידינק הוא מינוי מצויין: בניגוד לסקולארי ולגרנט, הוא המאמן הראשון מאז מוריניו שדוגל במשמעת ברזל ומקרין לשחקנים מאישיותו הדומיננטית. וזה בדיוק מה שיכול להרגיע כרגע את המערכת ההיסטרית של צ'לסי.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט