שכרון הכוח

ממש כפי שמייעצים "מומחי" הניהול, יש מדינות שמוצאות את הצד הטוב של משבר חריף והופכות אותו למנוף לשיפורים. הדוגמה לכך השבוע הייתה יפן, ששר האוצר שלה, שואיצ'י נקגאווה, מהפוליטיקאים החזקים במדינה, נאלץ שלשום (ג') להתפטר בבושה.

האופוזיציה טענה שהוא הופיע שיכור למסיבת העיתונאים בכנס שרי האוצר ונגידי מדינות 7G ברומא. לא עזרו לנקגאווה הסבריו שהוא נטל תרופה חזקה מדי להצטננות, ולא שתה לפני האירוע שבו דבריו היו מבולבלים והוא נראה ישנוני ומיוסר.

יפן מצטיירת כמדינה שקברניטיה מחויבים לקוד של חרקירי פוליטי (ובעבר הלא רחוק, פיזי) בגין כל מעידה, אלא שאין דבר רחוק מהאמת. הדמוקרטיה היפנית השתרשה רק ב-20-30 השנים האחרונות. לפני כן הכול היה נסגר במפלגת השלטון הליברל-דמוקרטית, שם התקוטטו סיעות שונות על הנהגת המדינה, והאופוזיציה הייתה זניחה ולא רלבנטית.

והנה, יפן הפכה למעוז דמוקרטי שיכול להתחרות גם בבריטניה. הפופולאריות של ראש הממשלה הנוכחי, טארו אסו (שנגקאווה נחשב למקורבו הגדול) עומדת על 9.7%. האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית, רלבנטית מאד, ועשויה לנצח בבחירות הכלליות שייערכו עד ספטמבר. אפשר בעצם להמר על כך.

התמ"ג היפני צנח ברבעון הרביעי בקצב שנתי של 12.7% (3.3% מהרבעון השלישי). הביקוש המקומי והיצוא חלשלושים. הין דווקא מתחזק, והורס עוד יותר את היצואנים. עם אנומליה כזו, חילופי שלטון צפויים מאד. השאלה היא רק מה תעשה ממשלה חדשה, כאשר החוב הציבורי היפני כבר מהווה 270% תמ"ג. *