העליון: מנהלי ויטה פרי גליל יוכלו להשתמש בתמורה מהתוצרת למימון פעילות המפעל

בית המשפט העליון קבע היום (ד') כי המנהלים המיוחדים של חברת ויטה פרי גליל יוכלו להמשיך למכור את התוצרת של המפעל ולהשתמש בכספים למימון פעילות המפעל.

בכך אישר העליון את החלטת המחוזי, שדחה בקשה של 3 ארגונים חקלאיים להורות לוויטה ולמנהליה המיוחדים להימנע מביצוע שינוי בעלות בתוצרת החקלאית שסופקה לה ולמנוע שימוש בתמורה שתתקבל ממכירת התוצרת.

ארגון מגדלי הירקות, עובדי הפלחה ומגדלי תוצרת חקלאית עתרו לבית המשפט, בטענה כי ויטה חייבת להם כ-26 מיליון שקל, ולכן יש למנוע מהמנהלים המיוחדים לבצע כל שינוי בעלות בתוצרת החקלאית שסופקה לוויטה או למנוע שימוש בתמורה ממכירתה.

שופטת העליון אסתר חיות דחתה את ערעור הארגונים על החלטת המחוזי בחיפה, שדחה את בקשתם. היא ציינה כי בכל מקרה יהיה ניתן לשפות את החקלאים בשווי התוצרת החקלאית או בתמורה עבורה. זאת, לאור העובדה שהבנקים הם הנושים המובטחים שיזמו את כינוס הנכסים ואת הניהול המיוחד, והם אלה שיידרשו לשיפוי האמור.

מנור דורש בוררות

בתוך כך, איש העסקים יוסף מנור ביקש מבית המשפט המחוזי בתל-אביב לקבוע כי בינו לבין חברת ערבות פיתוח הנגב והשפלה שבבעלות אביב אלגור ואיאן דיוויס (להלן: פיתוח), קיים הסכם בוררות תקף ולהורות על מינוי בורר במחלוקות בין הצדדים בנוגע למניותיו של מנור בוויטה פרי גליל.

מנור טוען כי פיתוח נתנה לו אופציית פוט, המאפשרת לו לכפות עליה לרכוש ממנו חזרה את כל מניותיו בוויטה תמורת 1.5 מיליון דולר. זאת, לאחר שהיא לא עמדה במועד פירעון ההלוואה שהעמיד לה בסכום זה. בספטמבר 2005 הודיע מנור שהוא מבקש לממש את אופציית הפוט, ולדבריו היה על פיתוח לשלם לו באפריל 2006 את התשלום הראשון בסך 2.2 מיליון שקל, ובתמורה היה עליו להעביר לה שליש ממניותיו בוויטה.

לטענת מנור, פיתוח לא קיימה את התחייבויותיה ונותרה חייבת לו כ-8.8 מיליון שקל. לדבריו, פיתוח מתנערת מהסכם הבוררות ועושה כל מאמץ למנוע את קיום הבוררות.

פיתוח טוענת בתגובה כי ההסכם מיולי 2002, שכלל את מנגנון הבוררות, תוקן בינואר 2004, כך שאין עוד תחולה למנגנון זה. לדבריה, מנור פעל לסיכול מנגנון הבוררות ואף נטש את הליכי הבוררות הפוטנציאליים. לטענתה, מנור טרם פרע את חובותיו הפסוקים והחלוטים לטובתה.