אושרה ייצוגית נגד המדינה: גבתה שלא כדין מע"מ על הוצאות משפט שנפסקו לטובתה

התובע, שמואל אחימן, טען כי רשות המסים גובה מע"מ שלא כדין מכל בעל דין שחוייב לשלם למדינה בסופו של הליך משפטי בו היתה מעורבת, במסגרת ההוצאות שנפסקו לחובתו. זאת, במקרים בהם המדינה היתה מיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה ולא חויבה בתשלום המס החל מסוף דצמבר 2004 ועד למועד הגשת התביעה ב-2006.

התובע ציין כי בחוק מע"מ המדינה מוגדרת כמלכ"ר, ולפיכך היא אינה זכאית לגבות מע"מ ואינה זכאית לתוספת מע"מ בנוסף על שכר-טרחת עורך דין שנפסק לטובתה.

הסעד הנתבע בתביעה הוא השבת הסכום ששילמו בעלי דין למדינה כרכיב מע"מ, נוסף על שכר-טרחת עורך דין או הוצאות שנפסקו לטובת המדינה בסיום הליך משפטי, בו המדינה יוצגה על-ידי הפרקליטות.

בתגובה טענה המדינה, כי גבייה מכוח פסק דין אינה יכולה להיחשב בשום אופן גבייה שלא כדין, והיא זכאית לבקש מבית המשפט שיפסוק לטובתה תוספת מע"מ, גם כאשר היא מיוצגת על-ידי הפרקליטות, ככל בעל דין אחר המיוצג על-ידי עורך דינו.

חשיבות ציבורית

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הביעה תמיהה מדוע במשך תקופות מסוימות הנחתה המדינה את הפרקליטות שלא לבקש תוספת מע"מ בכתבי הטענה שהוגשו מטעמה, אם היא היתה סבורה כי היא זכאית לתוספת המע"מ. לדברי השופטת, התנהגות המדינה, ששינתה את הנחיותיה בעניין זה מעת לעת לפי ראות עיניה, היא התנהגות לא ראויה של רשות ציבורית, שגבתה סכומי כסף על אף שאינה משוכנעת שהיא רשאית לגבותם.

"רשויות ציבוריות רשאיות לפעול על-פי הסמכויות הנתונות להן בחוק או על-פיו, ועליהן להימנע מגביית תשלומי חובה שלא כדין", קבעה השופטת. "חשיבותה הציבורית של הגשת התביעה כייצוגית היא ביישום שלטון החוק, שכן סביר להניח כי אלמלא היתה מוגשת, המדינה היתה ממשיכה לגבות את התוספת שלא כדין".

השופטת אגמון-גונן קבעה תחילה כי לתובע עומדת עילת תביעה אישית בגין תוספת המע"מ שנגבתה ממנו שלא כדין. לאחר מכן קבעה כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאשר את התביעה כייצוגית, בהם התנאי לפיו ישנה אפשרות סבירה שהשאלה המשפטית שמעוררת התביעה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, לנוכח קביעתה לפיה גביית תוספת המע"מ על-ידי המדינה בנסיבות האמורות נעשתה שלא כדין. (ת.מ 140/06).