טניס מעולם אחר (בלי כסף בכלל)

אחד הדברים היותר מספקים במקצוע האימון הוא לראות ספורטאים צעירים מתפתחים כאתלטים וכבני אדם. השבוע יצא לי ליהנות מצפיה בשניים מתלמידי הראשונים, הראל סרוגו ועמית ענבר, מככבים במדי מכללת UCLA וגם להיות שותף לחוויית טניס די מדהימה: הדרבי הגדול של הפאק-10, הליגה היוקרתית ביותר במכללות.

את סרוגו וענבר אימנתי במשך שנים ברמת השרון ובהפועל ת"א. הם היו חלק מהקבוצה שכללה את דודי סלע בין השאר. אלא שבניגוד לסלע, בחרו השניים במסלול האקדמאי שהוביל אותם ל-UCLA היוקרתית בלוס אנג'לס. "יש לנו משחק על אליפות הפאק-10 מול USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה). זה משחק הבית האחרון בשנה וזה דרבי מטורף. אנחנו מטיסים אותך למשחק", הודיע לי סרוגו, שלו זה היה המשחק האחרון במגרש הביתי בליגה הסדירה. סרוגו מסיים שנה רביעית כשחקן קולג' וזו עונתו האחרונה כשחקן, ענבר מסיים שנה שנייה.

כך מצאתי את עצמי על המטוס מניו יורק ללוס אנג'לס כאורח באחד ממוסדות הספורט המפוארים בארה"ב, אולי בעולם. כמו אל תוך ואקום נשאבתי לתוך המסורת של המכללה והפכתי ל"ברואין" (הכינוי של קבוצות הספורט של המכללה) ליום. צוידתי בכובע מצחיה וחולצה בצבע התכלת המסורתי, והסתובבתי בקמפוס המטופח ושטוף השמש של המכללה שהפכה לשם נרדף להצלחה ספורטיבית, מעין מכבי ת"א של המכללות.

החיים בקולג' אמריקני יוקרתי, מיותר לציין, הם כמו בתוך חממה. מנותקים מהמציאות הכלכלית או החברתית חיים הספורטאים הצעירים את הרגע, ועבורם המשחק מול USC הוא רגע השיא של העונה. היריבות עם האוניברסיטה השכנה היא עתיקת יומין ומרה וחולשת על ענפי הספורט השונים. ל-UCLA יש 103 תארים לאומיים במכללות (בכל ענפי הספורט) והם מחזיקים בשיא. USC מדורגת שלישית עם 89 תארים.

בשנה שעברה היה זה סרוגו שניצח את המשחק המכריע במפגש מול היריבה המושבעת בטורניר המכללות הקבוצתי בשלב רבע הגמר, משחק שהעלה את UCLA לפיינל-פור היוקרתי. למשחק סיום העונה של ליגת הפאק-10 בסוף השבוע האחרון הגיעו שתי הקבוצות כשהן במאזן מושלם, למפגש ישיר על תואר האליפות.

סרוגו הקיבוצניק מגזית, הקפטן של הקבוצה, וענבר התל-אביבי לא יכולים להסתובב חמש דקות בקמפוס מבלי שיזהו אותם. במיוחד ענבר שהפך לחביב הבנות היהודיות שמחפשות בנרות חתן יהודי מבית טוב.

בבוקר המשחק הגענו לאצטדיון המפואר. זהו אצטדיון בו שיחקתי מול סמפראס בטורניר ה-ATP ב-1991. היום החל באימון בוקר וטיפולים, כשעל הקיר מתנוססת בגאווה "פירמידת ההצלחה" של המאמן האגדי ג'ון וודן, האב הרוחני של פילוסופיית הספורט של המכללה. בכלל, כל המקום ספוג במסורת ובגאוות יחידה, עם עשרות תמונות של קבוצות מהעבר המפואר ופוסטרים ענקיים של שחקנים שייצגו את המכללה, כמו ארתור אש וג'ימי קונורס. בהרצאה שלפני המשחק ניסה המאמן בילי מרטין בעיקר להרגיע את השחקנים הנרגשים עם הוראות ענייניות. זה מסוג המשחקים שלא צריך יותר מדי שיחות מוטיבציה - בכל זאת, משחק אחרון בעונה הרגילה על האליפות מול היריבה המרה שמעבר לכביש.

מרטין המאמן הוא תוצר מובהק של האתוס של UCLA. הוא היה אגדה כשחקן נוער ואף הגיע למקום ה-30 בעולם כמקצוען. כשחקן קולג' הוא הוביל את UCLA לאליפות קבוצתית ואף זכה בטורניר המכללות ליחידים. אחרי מספר שנים כעוזר מאמן הוא קיבל את משרת המאמן הראשי לפני 16 שנים, ומאז הוא ממשיך את מסורת ההצלחות. הקבוצה סיימה במקום החמישי ומעלה בכל שנות כהונתו.

הצוות הטוניסאי-ישראלי

הצפייה במשחק טניס בקולג' היא חוויה די ביזארית. מדובר בספורט קבוצתי לכל דבר. כל המשחקים נערכים סימולטנית, בתחילה שלושה משחקי הזוגות ומיד אחר כך שישה משחקי היחידים. הקבוצה הראשונה שמגיעה לחמישה נצחונות זוכה במפגש כולו. הקהל מעורב בכל המשחקים בצורה אקטיבית, הרבה יותר מאשר בסבב המקצועני, כולל הקנטות של היריב, תזמורת גדולה ושירים מסורתיים של האוניברסיטה. גם השחקנים עצמם מעודדים אחד את השני. יש לוח תוצאות ענק שמראה את תוצאות כל המגרשים ויש דינמיקה של ענף קבוצתי, כשהמאמנים ועוזריהם מסתובבים בין המגרשים ומחלקים הוראות בין הנקודות.

מבחינת הקהל באצטדיון, הרי שמנקודות מסוימות ביציעים ניתן לראות את כל המשחקים ולדעת מה קורה בכל אחד מהמגרשים בו זמנית. המשחק עצמו היה צמוד ורווי דרמה, כצפוי. ענבר וסרוגו, "הצמד הישראלי" חביב הקהל, סיפקו את הסחורה והביאו את הנקודה היקרה בזוגות כשהם משלימים עונה שלמה ללא הפסד. במשחקי היחידים נמשך המומנטום של UCLA והם הובילו 2-3 במאזן הכללי כששני המשחקים הנותרים הגיעו למערכה שלישית מכרעת. ענבר שיחק מצוין וניצח בשתי מערכות חלקות, סרוגו הפצוע לא שיחק ביחידים והיה פעיל מאוד מהספסל. בשלב הזה עבר כל הקהל למגרש מס' 2 שם נקלע שחקן UCLA חייטם עביד הטוניסאי לפיגור 4-1 במערכה השלישית. עביד, שייצג את טוניסיה בגביע דייויס לפני מספר שבועות, נראה כבר גמור אבל למזלו חטף יריבו התכווצויות שרירים, מה שאפשר לו לחזור מהקבר, לנצח 4-6, להבטיח את הניצחון ולהיות הגיבור של היום.

UCLA, כמו רוב המכללות הבכירות, מוצפת בשחקנים זרים. מלבד שני הישראלים וחייטם עביד יש בקבוצה שחקן אנגלי, מצרי, אוסטרלי וצרפתי ורק שני אמריקאים בשמינייה הראשונה בקבוצה. אחד מהם הוא הולדן סגוסו, בנו של שחקן העבר רוברט סגוסו שהיה מספר 1 בעולם בזוגות. הטניס האמריקני בנסיגה והמכללות הבכירות שמחויבות לתוצאות מעדיפות שחקנים לא אמריקנים, שהם בדרך כלל יותר טובים, ממושמעים והרבה פחות מפונקים. ענבר ועביד, אגב, חולקים את אותה דירה במעונות המגורים.

את השמחה של הקהל והשחקנים אחרי הניצחון מכיר כל מי שצופה בספורט מכללות. שמחה טהורה של אנשים צעירים שעבדו קשה כל השנה והגיעו למטרה שאליה שאפו, והכל עבור רוח הספורט והגאווה של המכללה. עכשיו ,אחרי שהוסיפו עוד תואר פאק-10 (שישי ברציפות) לארון, יכולים סרוגו וחבריו לחגוג במשך כמה ימים. אחרי שסימנו וי על תואר הפאק-10 נותרה להם עוד משימה אחת העונה: תואר המכללות הקבוצתי הלאומי שייפתח בחודש הבא. תואר בו לא זכו מאז 2005. בשנה שעברה הם נעצרו בחצי הגמר.

רוצה לקבל ישירות לתיבת המייל שלך את כל כתבותיו של גלעד בלום? הירשם עכשיו לניוזלטר והתראות ספורט