מה צריך יותר מזה?

הניצחון של רשת - 25.3% רייטינג למשחק צ'לסי-בארסה בערוץ 2

1. לפחות עבור 22 כדורגלנים, פלוס שני צוותי אימון והנהלה, זה היה מראה שנחרט בזיכרון וליווה אותם במשך לילה חסר שינה. כדור פשוט להרחקה ש"מתפלק" לאסיין, מגיע למסי, שמרים את העיניים ומכין כדור מצוין לאנדרס אינייסטה. והוא נועץ אותו בחדות בפינה הימנית העליונה של השער, מעבר לפיטר צ'ך הנמתח עד קצה יכולתו. שער פנטסטי, שער נוראי. שחקני צ'לסי לא ישנו, מן הסתם, ותסריט השער עבורם כמו חלום בלהות שמתגשם שוב ושוב. אנשי ברצלונה, אחרי משחק מקדים של שעה וחצי, זכו לאורגזמה כדורגלנית משחררת, לפיצוץ של אדרנלין שאחריו אין מה לחשוב על שינה. ברצלונה עלתה לגמר ליגת האלופות בזכות שער חוץ.

האם יש צדק בכדורגל? שאלה כבדת משקל. צופי המשחק הזה יגידו שלא נעשה בו צדק. קבוצה אחת שלטה בקצב המשחק, היתה יעילה ומסוכנת יותר, והובילה בבטחה עד לדקה ה-93. הקבוצה השנייה היתה רכה, מסובכת ומבולגנת, מפוזרת על אף החזקת הכדור ובניית ההתקפות הרגועה. מי שעוקב אחרי העונה השלמה יאמר, שזהו הצדק המושלם. הישג עבור ברצלונה בעונה מדהימה, הגעה לגמר ליגת האלופות בשנה בה היא שולטת ללא מצרים בליגה הספרדית ונותנת הצגות כדורגל מהמשובחות שנראו. צעקות "יש!" ב-23:35 שעון ישראל בעשרות שפות ברחובות אירופה, וברחבי העולם, הן ביטוי לכמיהה של אוהדי כדורגל לתגמול עבור משחק התקפי. בין אוהבי הכדורגל האנגלי היו אבל לא מעטים שתפסו את הראש.

לקראת המשחק גילה חוס הידינק, שקצת פחות הגנה תספיק גם היא מול ברצלונה. מול הרשת שטווה המאמן ההולנדי של צ'לסי באמצעות שחקניו על המגרש, לא הצליחו כוכבי ברצלונה להעביר פסים פשוטים או לפרוץ לשטח ריק שלא היה קיים. זה נראה לאחר ייאוש, מסי נעלם מדי פעם לרבע שעה, כנראה כדי לשתות משהו בפאב סמוך. בלי תיירי הנרי נראתה התקפת ברצלונה אבודה. ההוראות של גווארדיולה "משחק מהיר לכיוון השער, והימנעות ממצבי אחד על אחד" לא קוימו אפילו במקצתן. ההתקפה של צ'לסי בעיקר דרוגבה ומאלודה - החטיאה, כהרגלה יש לומר, מצבים קורצים. ואם רוצים להוסיף עוד אז, כמובן התעלמות של השופט משלושה פנדלים מוצדקים.

לאט לאט החלו שחקני צ'לסי לעסוק יותר בחוסר הצדק מאשר בהבקעה. החדות פינתה את מקומה בחלוף המשחק לזלזול, מול קבוצה מפוארת שנדמה היה שלקתה בשיתוק. בלטי למשל, היה עסוק בנקמה פרטית מול מעסיקתו לשעבר וסיים את פריצתו לרחבה בבעיטה חלשה ולא במסירה לאנלקה החופשי במרכז הרחבה. וחטא הגאווה, סופו כרגיל בעונש חמור.

למרות שהאוויר יצא מהמשחק של ברצלונה, ולמרות שלא הצליחה להגיע לאף בעיטה למסגרת, השחקנים של גווארדיולה היו תמיד במקום הנכון וקיוו לנס. ומול ברצלונה, מספיקה טעות אחת בלבד. תשאלו את אסיין.

2. המשחק אתמול היה כמו צל של חצי הגמר שלשום. ארסנל וברצלונה, שתיהן נראו חלשות מול הפיזיות והאינטנסיביות של המשחק בצמרת האנגלית, ולא הצליחו לפתח את משחקן ההתקפי מול טקטיקה של מאמני-על. בצד ההגנתי שתי הקבוצות הראו חולשה איומה. יונייטד וצ'לסי שלטו במשחק וכפו עצמן על יריבותיהן עבור יונייטד זה נגמר בשליטה מוחלטת וניצחון מוצדק, עבור צ'לסי לסיוט.

הגמר יהיה כמו שקיוו רבים. מפגש בין הכדורגל המאורגן בשלמות של מנצ'סטר יונייטד ליצירתיות הפורצת של ברצלונה. בין הליגה האנגלית לספרדית. בין כריסטיאנו רונאלדו ומסי. ברומא יפגשו הטובים עם הרעים, וכל אחד יודע מראש מי עבורו הוא מי. עכשיו גם בברצלונה מדברים על טריפל, במנצ'סטר על שיחזור הסטורי של הזכייה.

בשנה שעברה, אחרי עונה פנטסטית ואטרקטיבית של יונייטד, הקבוצה שיחקה מול ברצלונה בחצי הגמר, כמו צ'לסי השנה. משחק מאופס עם בונקר בחוץ, אחד אפס קטן בבית. רק שיונייטד הצליחו לעלות לגמר ובברצלונה שמחים על ההזמנות לנקמה.

מפגשי חצי הגמר היו תשובה לכל אלו שהיללו את הכדורגל כבידור בחודשים האחרונים. אלא שכדורגל הוא לא בידור במובן של קרקס, עם ליצנים ולוליינים, עם תעלולים ותרגילים. הכדורגל הוא בידור שבא ממגירות הרגש. תחושות של מתח ותקווה, של הפתעה, אכזבה ואופוריה. היו לנו ניצוצות של יכולת מדהימה. טיל בבעיטת מהאוויר מ-25 מטרים לחיבורים של אסיין, בעיטה חופשית מ-36 מטרים של כריסטיאנו רונאלדו, שגם שיחרר בעקב מסירה להתקפה מתפרצת מושלמת ויפהפיה שארכה פחות ממצמוץ עין.

אבל בעיקר היו לנו מאבקים בין יריבות קשות, בין סגנונות ואמונות. היתה לנו השפלה של יריבה מרה שלשום, ושיא של מתח וגורל אתמול. בקיצור, שני משחקי חצי גמר מרתקים ובלתי נשכחים. נתראה בגמר.