נתחיל מהסוף. המאבק של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בבעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, ייגמר בהליכתו הביתה של יו"ר הבנק, דני דנקנר. פשוט אין אפשרות אחרת. זה יקרה במוקדם או במאוחר, בפשרה או בכפייה אבל הסיכוי של דנקנר לשרוד את המכבש של פישר, קלוש.
אבל אף שהוא הרגולטור, אף שהכוח בידו ואולי דווקא בשל כך פישר חייב הסבר למה חייבים להדיח את דנקנר ולמה עכשיו והסבר כזה עדיין לא ניתן. לא לציבור, לא לבנק. הנה יתרון אחד מקיומו של הליך הדחה פורמלי - בנק ישראל יהיה חייב לנמק ולהסביר ואנו סוף סוף נדע מה עומד מאחורי הדרישה האלימה וחסרת התקדים, להדיח את דנקנר.
מקארתיזם
בבנק הפועלים סיפרו לנו ולעצמם בשבועות האחרונים כי מאחורי הרצון להדיח את דנקנר עומד המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, וכי עמדתו של פישר לא ברורה. חשבו שם שבין השניים יש פער שניתן להיכנס בו ולהחזיר את הגלגל אחורה. אחרי השבוע האחרון כולם התפכחו מהאשליות.
אם פישר ציפה כדבריו להיענות מהירה ל"בקשה מנומסת", באה אריסון וענתה לו בהאשמות משלה. מתפירת תיק ועד הלאמה זוחלת ומקארתיזם. לנו כישראלים המושג "מקארתיזם" עובר מעל הראש, אבל עבור מי שגדלו בתרבות האמריקנית כמו אריסון ופישר מדובר באמירה בוטה וממש לא מנומסת.
הרדיפה של הסנטור הזוטר מוויסקונסין, ג'ו מקארתי, בראשית שנות ה-50, את כל מי שנחשד בקומוניזם, היא טראומה בזיכרון הקולקטיבי האמריקני, והפכה לסמל לרדיפה ממשלתית אחרי חפים מפשע על לא עוול בכפם.
אוקראינה
איך ומדוע הפך דנקנר להיות "סיכון ניהולי" בעיני בנק ישראל לא ברור. נכון, דנקנר אינו בנקאי ואינו מומחה בניהול סיכונים אבל את המשבר הנוכחי בישלו דווקא הבנקאים המדופלמים ומומחים לניהול סיכונים. בדיוק כמו אלו שניהלו את סיטי בנק או את בנק אוף אמריקה, שני בנקים שהולאמו בפועל וחיים כעת בחסדי הממשל האמריקני.
אחת הטענות כלפי דנקנר היא רכישת הבנק האוקראיני. הנה כמה עובדות. במהלך 2007 חיפש בנק הפועלים לרכוש בנק באוקראינה ובדצמבר אותה שנה חתם על הסכם לרכישת 75% מ- UKRINBANK תמורת 136 מיליון דולר. באוקטובר 2008, לאחר שהמשבר הגיע לשיאו ועל סף הקלוזינג של העסקה, הודיע בנק ישראל כי הוא אינו מאשר את הרכישה ובכך גרם לביטולה. החלטת בנק ישראל חסכה לבנק הפועלים תשלום פיצוי גבוה אם היה מבטל בעצמו את העסקה.
אין ויכוח שבדיעבד החלטת הפועלים לרכוש בנק באוקראינה, כלכלה שהתמוטטה עם החרפת המשבר, היא החלטה שגויה. אבל תמיד קל מאוד לשפוט החלטות בדיעבד. בשנת 2007 אוקראינה היתה עמוק בתוך הקונצנזוס וכל הבנקים רצו להשקיע בה. בנק לאומי לא רכש בנק באוקראינה רק כי לא הצליח למצוא בנק מתאים. בנק דיסקונט פעל דרך גוף מתווך ורכש 11% מ-KFS, זרוע הפיננסים של קרדן הפעילה בעיקר באוקראינה וברוסיה. קל לבוא בטענות לדנקנר, אבל העובדות מראות שהחלטתו דאז לא היתה בלתי סבירה ולראייה גם דיסקונט וגם לאומי לא חשבו אחרת.
זכות הקניין
מצעד הפרופסורים ועורכי הדין שתומכים באריסון נמשך. יש פגיעה חמורה בזכות הקניין של אריסון, היא בעלת השליטה וזכותה לפעול כרצונה, הם טוענים. מזווית ראייתם המשפטית הצרה הם צודקים אבל לבעל שליטה יש גם חובות, לא רק זכויות. ואחת החובות היא תמיכה בבנק בו הוא שולט באמצעות הזרמת הון כשנדרש הדבר.
בשנים 2004-2007 נקט הפועלים במדיניות חלוקת דיבידנדים אגרסיבית וחילק לבעלי מניותיו 6.3 מיליארד שקל כדיבידנדים. כתוצאה מכך נכנס הפועלים למשבר עם הלימות הון נמוכה של 10.3% ואז גם הפסיד 1.5 מיליארד דולר בהשקעות ב-MBS. הפועלים נזקק להזרמת הון אבל בעלת השליטה שרי אריסון, הנהנית העיקרית מהדיבידנדים, לא עשתה זאת.
הפועלים יאלץ לגייס השנה הון בהיקף של מיליארדי שקלים. ומי שמגבה את הנפקת ההון אינה אריסון אלא המדינה, שהעמידה לבנק ערבות בסך 3.8 מיליארד שקל.
מעבר לכך אם למדנו לקח אחד מהמשבר הוא שאסור לתת לבנקים ליפול. אם יקרה משהו לבנק הפועלים לא אריסון תציל אותו, לא אריסון תזרים את הונה לתמוך בו, אלא בנק ישראל ומדינת ישראל. זה לבדו מקנה לפישר את הזכות להתערב אם יחשוב שיש סיכון בבנק. אבל זה אינו פוטר אותו מהחובה לנמק ולהסביר את צעדיו.
אבן הנגף
מדוע אתם כותבים "מלחמת עולם" התפלאו מקורבי אריסון ביום חמישי לאחר שדיווחנו על הנאום בו השתלחה בחריפות בפישר? הרי פנינו לפשרה ואנו "פתוחים לכל הצעה שתכבד את הפיקוח ואת הבנק". לא ברור איך האשמת פישר בתפירת תיק ובשחיתות נחשבת להצעת פשרה, מהצד זה נראה יותר כמו שריפת גשרים, אבל ברור שבאמת ובתמים אריסון אינה מעוניינת לריב עם בנק ישראל.
בשבוע שחלף שני הצדדים טיפסו גבוה יותר על העץ אבל מתווה הפשרה מונח על השולחן, צריך רק להסכים למחיר ותג המחיר ידוע. הזזת דנקנר תוך פרק זמן קצר וקצוב תוך שמירה על כבודו, מינוי ועדת איתור שתבחר, בתום הליך ארוך וממצה, את ציון קינן למנכ"ל ושינויים פרסונליים בדירקטוריון.
אחד המכשולים לפשרה הם הקולות הלא אחידים היוצאים ממקורבי אריסון. הצעות פשרה שונות ומשונות עולות לאוויר כשלא ברור מי מייצג איזה אינטרס ומי באמת מדבר בסמכות וברשות. אבל בתקופה הקרובה הלחץ יגבר. פישר יעבור מבקשות מנומסות ללחץ פיזי מתון ולא נעים. בסוף יגיע היום בו ילחשו יועציה של אריסון על אוזנה, שהגיע הזמן להתפשר ולמה לה להמשיך ולריב רק בעבור דנקנר. רק תסכימי להזזתו והכל ייפתר, הם יאמרו לה. בסוף היא תסכים. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
