פרופ' אמיר ברנע: "עד היום הפיקוח עמד על כך שקבוצות שליטה ישלטו בבנקים; המסקנה מהאירועים האחרונים היא שכדאי לפזר את הבעלות בבנק"

פרופ' אמיר ברנע מחובר לעורקי המערכת הבנקאית. שנים רבות הוא מנתח אותה בחשדנות של חוקר תעלומות נסתרות, מטיח בה אמת כואבת ומבקר אותה, אבל גם מייעץ לה, נותן לה חוות דעת מקצועיות ומגן עליה. יחסים מורכבים. קטגור וסנגור. בחוץ ובפנים. תומך תוקף. בפעם הראשונה שברנע, מומחה לבנקאות, פרופסור למימון במרכז הבינתחומי, הסכים להיות להיות חלק מהמערכת היתה ב-2006 כשמונה דירקטור בבנק הפועלים. אלא שתוך שנה ומשהו חזרה הסתירה הפנימית, אוהב ושונא, לשלוט ביחסים המורכבים. לאחר שהביע עמדות עצמאיות וביקש תשובות על מעורבות בעייתית של בעלת השליטה שרי אריסון, במיוחד בהקשר לפיטורי היו"ר שלמה נחמה, הוזמן ברנע לסור אל משרדי עורך הדין שלה פיני רובין ואל יו"ר הדירקטוריון דני דנקנר, והתבקש לסיים את תפקידו בשקט. הוא התפטר, הפרשה נחשפה ושקט לא היה שם.

גם היום הוא עדיין מסרב לדבר על בנק הפועלים ברמה הפרסונלית, לדבריו: "אינני מעוניין להצטייר כסוגר חשבון עם מישהו", ברמה העקרונית הוא דווקא ברור ונחרץ. בכל מקרה, ברור שפרשת ברנע היתה מאבני הפינה של הפרשה הסוערת הנוכחית: הנגיד סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו נגד שרי אריסון ודני דנקנר. משם הכול התחיל. ההתנהלות הבעייתית של מובילי הפועלים, שהכניסה את בנק ישראל לחשדנות ובהלה. מצד שני, השתיקה ואי-ההתערבות של המפקח, שעלתה לכותרות בפרשת ברנע, הציבה לבנק המרכזי תדמית חלשה, כזו שאפשר להדוף ולגדף. לקראת פסגת שוק ההון של "גלובס", שבה ישתתף, מדבר ברנע על המערכת הבנקאית.

ברקע: עולם הבנקאות הבינלאומי סוער, הזרמות של טריליוני יורו ודולרים לצד קריסות ופשיטות רגל שבועיות של בנקים.

ברנע: "לא אפתיע אם אציין שהמשבר נמנע מהמערכת אולי בזכות ועדת בכר, שיצרה שוק חוץ-בנקאי שספג חלק ניכר ממשבר האשראי, כאשר עסקי הליבה של הבנקים בישראל לא נפגעו. ההשלכות של המשבר על הבנקים בישראל הן בעיקר חד-פעמיות, הפסדים בניירות ערך ובהשקעות פיננסיות שאינם פרמננטיים".

אז רפורמת בכר הצילה את הבנקים מהתמוטטות.

"לא ממש, אפשר להניח שאילולא נוצר וגדל השוק החוץ-בנקאי, שבו סלקציית האשראי התבררה כפגומה, לא היו ניתנים חלק מהאשראים הבעייתיים. זאת משום שסלקציית האשראי בבנקים מקצועית יותר".

ארבע שנים מהחלת רפורמת בכר, הבנקים הרוויחו או הפסידו?

"רפורמת בכר, בטווח הארוך, היא אמנם לרעת הבנקים בכך שנטלה מהם מקור הכנסה, אך מצד שני הבנקים ייהנו מכך שמתן אשראי במשק לא מתמקד עוד בסקטור אחד, אלא הסיכון מתפזר".

ומה הליקויים?

"מעבר של סכומים גדולים (רבע טריליון שקל) מהבנקים לניהול הגופים החוץ-בנקאיים היה מהיר מדי, לפני שנקבעה מסגרת הרגולציה לגופים אלה ולפני שנקבעו להם כלים מתאימים לסלקציית אשראי. זה בא כמובן לידי ביטוי ברכישת איגרות חוב קונצרניות ללא בקרת ביטחונות הולמת".

טענה מרכזית נגד הרפורמה היא התייקרות פרועה של דמי הניהול, שפגעה קשות בתשואות לעמיתים.

"היתה עלייה בדמי הניהול, אבל מה שמעניין את המשקיע זו התשואה שהוא מקבל. השאלה היא האם תוספת התשואה קיזזה את העלייה בדמי הניהול.

התשובה היא לא.

"אולי, אבל עם זאת, למשל בקרנות הכספיות, התפתחה תחרות ודמי הניהול היו נמוכים. ועדת בכר ראתה כיתרון את האפשרות של עמיתים לעבור ממנהל למנהל, בניגוד למצב הקודם שבו חוסכים היו שבויים בידי הבנקים. אלא שמעבר רציונלי ממנהל למנהל מחייב נתוני אמת על רווחיות וסיכון. עד היום לא פותחו מדדים כאלה, שמתאימים לחיסכון לטווח ארוך ולחיסכון פנסיוני. ברגע שמדדים כאלה יהיו חלק בלתי נפרד מהשוק, נראה הפחתה בדמי הניהול ושיפור בתשואות".

נוכח המשבר, האם הבנקים היו מסוכנים או שמרניים?

"לכאורה לבנקים יש מערכות ניהול סיכונים מתקדמות, אולם התגלו בהן פגמים לאחר שלא אותרו חשיפות של הבנקים למצב משברי. מכאן שמשהו לקוי במערכת ניהול הסיכונים או בדרך שבה מתייחסים לסיכון. למשל מתעלמים מהסיכון כדי להשיג רווחיות בטווח הקצר. דוגמה מקומית: ההשקעה המסיבית של בנקים ישראלים באג"ח מגובות משכנתאות על סמך דירוגי אשראי של סוכנויות בינלאומיות. עובדה שדירוגי האשראי לא הביאו בחשבון את אפיוני המשבר וההסתמכות על דירוגי אשראי התבררה בדיעבד כשגויה".

האם נלמד הלקח?

"אני משוכנע שבעקבות המשבר מודלים לניהול סיכונים יקבלו משקל מרכזי לנושא הנזילות. לפני כן שווקים נתפסו כמשוכללים, ולא נלקחה כלל בחשבון קריסת שוק וכמו כן לא הובאו בחשבון השפעות רוחביות של קריסת מוסד פיננסי על כל המערכת".

"בעיה בהון הראשוני"

בנק ישראל דורש להגדיל את יחס הלימות ההון ל-12% לפחות, הבנקאים מנסים לעכב את זה.

"יש בעיה בחישוב הלימות ההון, והמעבר ל-12% אינו פותר אותה. לאורך השנים היה לחץ פוליטי כבד של הבנקאות בעולם על הרגולציה. כתוצאה מהלחץ הזה ההון שבו משתמשים לצורך חישוב הלימות ההון כולל בתוכו אלמנטים שהמשבר הנוכחי מלמד שהם כלל אינם הון".

למשל?

"החל מההון ההיברידי (איגרות חוב שבתנאים שונים מומרות בכפייה למניות), הנחשב להון ראשוני, וכלה בהון משני מסוגים שונים, עליון ותחתון. לפי ההוראות הקיימות, מספיק הון ראשוני אמיתי של כ-5% לכסות דרישות הלימות הון של 12%, וה-7% הנותרים מכוסים בשטרי הון מסוגים שונים. אלא שאחד מלקחי המשבר הוא שהתייחסות השוק לאותם שטרי הון היא כמו להתחייבות רגילה של הבנק. אמנם הפיקוח דורש בדרכי עקיפין מינימום הון ראשוני אמיתי של 6.5% במקום 5%, אבל גם 6.5% לא מספיק".

גם דרישת הלימות הון של 12%, בתנאים הנוכחיים, לא מספיקה?

"גם אם ה-12% כדרישת ההלימות החדשה מספיקה, ההון הראשוני הנדרש צריך להיות גבוה משמעותית, 7.5% או 8% לפחות. בוודאי לא 6.5% כפי שזה היום וכפי שזה יישאר גם אחרי ההעלאה ל-12%".

אילו השלכות יש לחוסר הזה בהון הראשוני?

"לחוסר בהון ראשוני יש השלכה על שווי הבנקים ועל רווחיותם המדווחת כתשואה להון העצמי".

והשפעה שלילית על יציבות הבנקים?

"התשובה היא כן, בגלל מה שלמדנו במשבר הזה על עוצמת ההשפעה של ליקויי ההון המשני לשמש כהון אמיתי".

יש לך הערכה על תוצאות הרבעון הראשון?

"אני צופה נתוני רווחיות לא טובים, והסיבה היא טכנית בעיקרה ונובעת משימוש בנגזרים להפחתת סיכוני ריבית. הבנקים ירשמו הפסדים מנגזרים שרכשו, אבל הפסדים אלה אינם כלכליים, הם חשבונאיים גרידא, ונובעים מהטכניקה החשבונאית. מול זה צפויות כמה השפעות חיוביות על הדו"חות, ביניהן: ברבעון ראשון ההפרשה לחובות מסופקים היא בדרך כלל קטנה יותר וכמו כן היתה התאוששות בשוקי איגרות החוב והמניות".

"העדר מנועי צמיחה"

גם התחרות הקשה בין הפועלים ללאומי מקבלת אצל ברנע התייחסות ייחודית. נכון לנתוני 2008, ההפרשה לחובות מסופקים בלאומי היא 1% מהאשראי לציבור, ובפועלים 0.7%. החובות הבעייתיים כאחוז מהאשראי לציבור עומדים בלאומי על 11% ובהפועלים 7%. ועוד נתון: בחובות הבעייתיים בדירוג הגבוה, חובות שאינם נושאים הכנסה, הסכום בהפועלים כפול מזה שבלאומי.

"קיימת כמובן תחרות, אבל נראה לי שמבנה הלווים ומבנה העסקים של השניים, לפחות במגזר הישראלי, דומה מאוד. ולכן דעתי היא שהפער בהיקף החובות הבעייתיים בין לאומי והפועלים קשור בעיקר למדיניות סיווג הלווים שנוקטים מנהלי הבנקים ופחות בהבדלים אמיתיים".

האם ב-2009 צפוי גידול בהפרשה לחובות מסופקים? יש בשוק הערכה לגידול של עד 1.5%

"בניתוח המערכת הבנקאית הבאתי בחשבון שהשנה יהיו הפרשות גדולות בכל הבנקים, וזה יימשך גם ב-2010. אני מעריך שבשנתיים האלה ההפרשה הכללית בבנקאות תהיה בסביבות 1.25%, לעומת 1% ב-2008. אבל זהו שינוי ממוקד לשנתיים האלה, הקרובות, נוכח המשבר. אני מניח שעם היציאה מהמשבר האחוז יפחת לסדר גודל של כחצי אחוז. אגב, בהשוואה בינלאומית, אחוז ההפרשה בבנקים בסדר גודל דומה לבנקים הישראליים, היה גבוה יותר. מכאן שהשפעת המשבר על האשראי הבנקאי בישראל היתה מתונה יחסית".

מה המסקנות שלך לגבי רווחיות הבנקים ל-2008?

"אני אציג נתונים על רווחיות יציגה של הבנקים, שהיא גבוהה באופן משמעותי מהרווחיות של 2008, שספגה הפסדים חד-פעמיים בסכומים גדולים. רווחיות יציגה היא רווחיות המנוטרלת מהשפעות חד-פעמיות, שהן חזקות במיוחד ב-2008 בגלל שינוי המחירים בשווקים ואובדן הנזילות שכתוצאה מהם הבנקים הפחיתו סכומים גדולים בעיקר בעיקר מניירות ערך.

מה זה אומר על שווי מניות הבנקים, בהווה, בעתיד?

"על-פי אומדן הרווחיות היציגה העתידית ועל-פי השינוי שחל בשווי השוק של החברות הכלולות של הבנקים, בעיקר בבנק לאומי שהוא בעלים בין היתר של תאגידים ריאליים גדולים כמו פז, החברה לישראל ומגדל, ההערכה שלי היא שקיים עדיין תמחור חסר למניות הבנקים. לדעתי, השוק מושפע באופן מוגזם מהתוצאות העסקיות הגרועות של 2008 והערכות מאוד פסימיות של איכות תיק האשראי של הבנקים.

ומה אתה אומר?

"אני אומר שהרווח היציג העתידי של הבנקים כשהוא מוכפל במכפיל רווח ראוי, יצדיק שווי מניות גבוה יותר. אף שב-2008 יש פער גדול ברווחיות המדווחת בין הפועלים ללאומי (לאומי עם רווח של 100 מיליון שקל והפועלים עם הפסד של 900 מיליון שקל), הרי במונחי רווח יציג מפעילות בנקאית, הרווחיות של שניהם כמעט שווה. לכן השווי הכלכלי של הבנקים הנובע מפעילות בנקאית דומה. אבל לזה יש להוסיף את שווי החברות הכלולות, שבלאומי גבוה משמעותית. מה שמצדיק פער בשוווי השוק בין שני הבנקים.

איך אתה רואה את הבעיות העיקריות במערכת?

"הבעיה העיקרית של המערכת היא העדר מנועי צמיחה. ועדת בכר לקחה ממנה את פעילות ניהול השקעות הציבור והרגולציה מתערבת בתמחור עמלות ושירותים תוך מגמה מוצדקת להגביר את התחרות על חשבון הבנקים הגדולים. נראה לי ששיפור ברווחיות יותנה בחיסכון בהוצאות, גם אם תחזור לבנקים חלק מפעילות האשראי בסקטור העסקי לאור הקשיים שנתגלו בשוק החוץ-בנקאי. לא יהיה קל להשיג חיסכון משמעותי בהוצאות התפעול ויידרש שת"פ עם נציגות העובדים. ההנהלה תימדד על-פי יכולתה להתמודד עם מצב זה". *

"לפעמים נוצרת בדירקטוריון אווירה של מועדון חברים"

מה אתה אומר על מלחמת העולמות הפועלים-בנק ישראל?

"אינני מתייחס לנושא הנוכחי בפועלים ברמה הפרסונלית".

אז נדבר על ממשל תאגידי.

"יש לי ביקורת רבה על הפער שבין הסמכויות המוקצות לדירקטוריון וחשיבותו כפי שמתבטאות בחקיקה ובין משקלו המעשי בשטח. מעמדו של בעל השליטה ויכולת ההשפעה שלו אינם מוגדרים בחקיקה, להוציא נושא נוהלי אישור עסקאות עם בעלי שליטה. נוצר מצב בהחלט לא רצוי, שבו לבעל השליטה תפקיד מרכזי בקבלת החלטות בארגון, ואילו אחריותו והממשק בינו לבין הדירקטוריון כלל אינם מוגדרים".

דירקטורים בבנקים אמורים להיות אנשי מקצוע בעלי ידע, מעמד ויושרה. איך קורה שהדירקטורים מצטיירים ככל כך חלשים?

"לפעמים נוצרת בדירקטוריון אווירה של מועדון חברים, שבה נוח להצטרף לדעה כללית, לא לריב. מה עוד שדירקטור מביא בחשבון את חידוש המינוי שלו, את "השם" שהוא מקבל לגבי אפשרות תעסוקה בדירקטוריונים אחרים.

אילו מסקנות אתה מסיק מאירועי הפועלים, ביחס לעתידו של בנק לאומי, שם המדינה מנסה שנים להיפטר מהשליטה?

"עד היום הפיקוח על הבנקים עמד על כך שהשליטה בבנקים תהיה בידי קבוצות שליטה, באמצעות אחזקת גרעין שליטה. זאת מתוך כוונה שכאשר יזדקק הבנק להון נוסף או אם תהיה בעיה בניהול הבנק, אפשר לפנות לבעל השליטה, ולבקש הסדרת הנושאים הללו. הניסיון בימים אלה מלמד, שאלה תקוות שווא".

אתה מתכוון למה שקורה בפועלים?

"לא רק. בנק דיסקונט זקוק להון, אבל לא ניכרת נכונות של הבעלים להזרים כסף. בבנק הפועלים, בעלת השליטה לא מסייעת לפיקוח בנושא ממשל תאגידי. לכן המסקנה היא שכדאי לנסות לפזר את הבעלות בבנק, לפחות בלאומי, ולפעול בנוסח "חקיקת מראני".

בנק בלי גרעין שליטה מוסדר מראש, עם השפעה של בעלי מניות ואסיפה כללית.

"כן, ובעיקר כי לחקיקה הזו יש יתרון בכך שהיא מקנה לפיקוח על הבנקים ולבנק ישראל סמכויות נרחבות ביותר, בבחירת דירקטוריון, במינוי ופיטורי מנהלים ועוד. הגיע הזמן להפעיל גם את הנוסח הזה".

"לא בטוח שמתן מידע על עמלות בין הבנקים יוצר תיאום מחירים שפוגע בצרכנים"

רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, קבעה בדו"ח חמור ביותר שהבנקים תיאמו ביניהם עמלות. לא שמענו מילה של חרטה, או רצון לתקן.

"אני מכיר את הנושא הזה היטב, כי קיבלתי פנייה מאחד הבנקים להתייחס להשלכות דוח קן על אפשרות של תביעה אזרחית נגד הבנקים. החומר שקיבלתי יוצר התלבטות שגם הממונה, כך נראה, היתה נתונה לה, שכן עובדה שלא פנתה למישור הפלילי. השאלה היא האם העברת מידע בדרגים נמוכים יחסית במערכת הבנקאית, יוצרת תיאום מחירים שפוגע בצרכנים. האם במתן מידע כשלעצמו אפשר לראות מכשיר לתיאום מחירים קרטליסטי, או שמטרתו היא היכרות בתום לב עם נתוני שוק פעולה שמתבצעת באופן שגרתי על ידי כל פעיל בכל שוק".

זו תשובה שהולכת על ביצים. אז בוא נדבר על עמלות בישראל, האם הן סבירות או גבוהות מהממוצע בעולם?

"לצערי התשובה איננה פשוטה. אני מניח שאת מתכוונת לעמלות המשולמות בפועל ולא לתעריפים. כבר שנים הבנקים לא מתמחרים שירות ספציפי אלא מתמחרים לקוח, על שלל השירותים שהוא מקבל מהבנק. משקיע בניירות ערך למשל שתורם לבנק עמלות בתחומים אלה, יקבל הנחות בעמלות אחרות, כך שהתעריף הרשמי לא רלוונטי לגביו".

סוג של סבסוד צולב, מי שיש לו עסקים יפים בבנק, מסובסד בכסף של מי שאין לו.

"בנק פועל משיקולי רווחיות ולא משיקולים סוציאליים. לקוחות שתורמים לבנק בפעילותם, מקבלים הנחות בעמלות. לקוחות שאינם תורמים, בין היתר עקב היקף פעילות נמוך, משלמים עמלות גבוהות יותר. יש גם להביא בחשבון שעלות השירות שהם מקבלים מהבנק היא גבוהה, עקב סכומי העסקאות הקטנים והיקפן. כך עובדת מערכת בנקאית. ככה זה בכל העולם". *