מותו של סוכן אוצר

עוד בטרם אושר במליאת הכנסת, תקציב 2010-2009 כבר הספיק לטרוף את הקלפים. לא בשלל סעיפיו אלא בתהליך העברתו, שהביא עמו שינוי במאזן הכוחות של הדרג הכלכלי-ממשלתי. אם עד לפני חצי שנה היו בכירי האוצר אלה שעיצבו את המדיניות הכלכלית של ישראל, הרי שמהתקציב הנוכחי יוצאים הפקידים מוחלשים, חסרי יכולת להשפיע, ואפילו מיותרים.

בשבועות האחרונים נוצר ציר חדש: בראשו עומד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמכהן כשר האוצר בפועל ולצדו יועצו האישי הקרוב, אורי יוגב, המכהן כ"מיני-משרד האוצר" ומחליף בפועל את הפקידות הבכירה של המשרד (אריאב, בלינקוב, אורן, לוין ועוד).

שר האוצר יובל שטייניץ ירד מהבמה עוד בטרם הספיק לעלות עליה, נדחק לצד, לא נראה ולא נשמע. לעומת קודמו, רוני בר-און, שלא החמיץ הזדמנות להתעמת עם כולם, כולל עם ראש הממשלה ועם מנכ"ל משרדו, על מנת להגן על העמדות המקצועיות של פקידיו, שטייניץ נראה לעת עתה כאחראי העיקרי למיותרות משרדו. פקידי האוצר נותרו ללא ראש, וכך הם חשים. בכל פעם שיש הכרעה או משא ומתן עם עופר עיני או עם אהוד ברק, הפקידים עולים לרגל למשרד ראש הממשלה, וזה עוד במקרה הטוב; בימים האחרונים הם בכלל לא הוזמנו. את מקומם תפס יוגב.

באוצר זועמים, וכבר לא מסתירים את הכעס. ביניהם ובין יוגב, הממונה על אגף התקציבים עד לפני כמה שנים, סכסוך מר ועתיק, ויום לפני אישור התקציב בממשלה, הזעם התפרץ. את מי שירתה הפגישה הלילית לשחרור קיטור אצל נתניהו והדיווחים על "הפקידות המסורסת והזועפת"? בעיקר את עיני וברק שרוו נחת.

יהיה מי שיאמר שהכול משחקי אגו, אבל זו תהיה דרך פשטנית מכדי לבחון את הדברים. אגו בוודאי קיים, אבל יש גם משמעות: הפקידות הבכירה באוצר היא א-פוליטית וא-מפלגתית, וכתוצאה מכך גם פחות לחיצה להכתבות פוליטיות. מעמדה המיוחד הזה מאפשר לה לשאת ולתת בחופשיות מקסימלית ולהשיג את התוצאות המיטביות, לפחות להשקפתה.

החלטתו של נתניהו, ראש הממשלה וגם השר לאסטרטגיה כלכלית, לייתר את פקידי האוצר ולהטיל את ניהול המשא ומתן התקציבי על יוגב, הוא הסיבה שכל התהליך נראה רע, לא מאורגן, ובעיקר - נטול אסטרטגיה ברורה.

אגב, הצהרותיו של נתניהו, לפיהן לא הכיר את כל הגזירות שהופיעו בחוברת הקיצוצים שהכין האוצר, רק הוסיפו אש למדורה. "ראש הממשלה הכיר את כל החוברת", מבהיר בכיר באוצר, כאילו זה משנה עכשיו. המשך לסאגה הזאת יגיע, וכנראה די בקרוב.