נעיצת סכין בזכות לפרטיות

לאחרונה הפיץ משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק החברות. לב ליבה של ההצעה הוא הרעיון, לאפשר "חיפוש הפוך" במרשמים שמנהל רשם החברות. היינו, אם עד היום היינו מורשים לקבל מרשם החברות פרטים על חברה נתונה, עכשיו מציעים לנו לאפשר חיפוש לפי פרטים אישיים, על אחזקותיו של יחיד בחברה או על כהונתו כנושא משרה בה.

עיון בהצעה שהפיץ משרד המשפטים מגלה, כי ההצעה באה למעשה להתאים את הוראות החוק למציאות שקיימת בפועל. במציאות היום ניתן לקבל מזכייני רשם החברות מידע ב"חיפוש הפוך", על אף שאין לכך בסיס בחוק. החברות שמאפשרות חיפוש כזה עוברות למעשה על החוק. במשרד המשפטים מצאו לכך פתרון. במקום לאכוף את החוק, "לגהץ" אותו ולהתאים אותו למציאות בשטח.

למרות זאת, על פניו ההצעה נראית לי מבורכת. הנה המדינה צועדת לעברנו צעד נוסף ומבקשת לאפשר לנו חופש פעולה בהתנהלות הפיננסית שלנו. האומנם?

האח הקטן של האח הגדול

אחד הרעיונות הבסיסיים הגלומים בהקמת חברה, הוא רצונו של יחיד להסתתר מאחורי ה"מסך" שיוצרת החברה ולפעול באמצעותה. אותו יחיד, בעל המניות בחברה, מעונין שתהא הפרדה מלאה בין פעולותיו כאדם, לבין פעולותיו במסגרת החברה. כך הוא אינו רוצה שייחסו לו, את שעשתה החברה, ולהפך - אינו מחפש לזקוף לזכותו האישית את זכויותיה של החברה.

כאשר מדובר בחברת יחיד, היינו חברה פרטית שיש לה מחזיק מניות אחד, ההפרדה הזו היא אכן מלאכותית. אבל כאשר אדם הוא שותף עם אחרים בחברה, היא מתבקשת. קשה בחברה עם מספר בעלי מניות לזקוף לטובת זה או אחר את הישגי החברה, ולהיפך - את כישלונותיה. אלו יכולים לנבוע ממספר מגוון של גורמים וסיבות, החל מזהות מנהל החברה ועד לצירוף שבין בעלי המניות.

הרעיון לאפשר גישה למידע על יחיד, כך שלפי פרטיו האישיים נקבל את רשימת החברות שבהן יש לו חלק, אם כבעל מניות או כחבר בדריקטוריון, לקוח מהגישה האומרת שמידע בעל השלכות כלכליות צריך להיות זמין לכל אחד. גישה זו עמדה גם מאחורי חקיקת חוק שירות נתוני אשראי, שמאפשר לבנקים ולגורמים פיננסיים, לקבל מידע נרחב על התנהלותו הכלכלית של היחיד. מידע, שלא תמיד יש קורלציה בין החופש שבו הוא ניתן, לשאלה אם אותו אדם נחשב ל"בעייתי" בכל הקשור להחזר חובותיו. לדוגמה, קיומם של הליכי הוצאה-לפועל נגדו בתיקים כלשהם או סממנים דומים אחרים.

עכשיו מבקשים להשלים את התמונה ולדעת על אותו יחיד, מה רשימת החברות שבהן הוא שותף.

הרעיון לאפשר לציבור, בתנאים מסוימים המפורטים בהצעה, לדעת את פרטי האחזקות של יחיד בחברות ואת מעורבותו בניהולן, לקוח מאסכולה שהופכת בקצב מואץ את המדינה ל"אח הגדול" שלנו. הפרטים שכבר יש למדינה עלינו רבים גם כך. החל מיכולת ההכנסה שלנו ועד איתור מקומנו בזמן נתון, מבית מדרשו של החוק שעוסק בנתוני תקשורת. "האח הקטן" של האח הגדול הזה, רוצה שגם לנו, האזרחים, יהיה מידע רב ככל האפשר על עמיתינו.

הזכות לפרטיות מדממת

מכלול ההצעות האלה מניח בצד זכות בסיסית אחת: זכותנו לפרטיות. זכות, שיש לה מעמד חוקתי בישראל. מתן האפשרות לדעת על התנהלותנו הפיננסית פוגעת פגיעה קשה בזכות הזו. חשיפת היקף המעורבות של אדם באחזקה ובניהול חברות, יוסיף לכך נדבך נוסף. יש שיאמרו, נעיצת סכין נוספת בזכות לפרטיות, המדממת גם כך.

חוק הגנת הפרטיות נפתח בהצהרה חגיגית, שלפיה אין פוגעים בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. מדוע שלא נאמץ לכל שלל החוקים וההצעות, שעניינם מסירת מידע בקשר ליחיד בהקשרים פיננסיים, כמו גם ההצעה האחרונה בקשר למרשם החברות, תנאי בסיסי שאומר - מסירת המידע תיעשה רק בכפוף להסכמתו של היחיד הרלבנטי. כך נשמור על הזכות לפרטיות ועל האפשרות שאדם יוכל, אם ירצה, ליהנות מאותם יתרונות שעיון במידע יכול לאפשר לו.

* עו"ד דן חי הינו מחבר הספר "ההגנה על הפרטיות בישראל" ויו"ר הוועדה להגנת הפרטיות בלשכת עורכי הדין.