"אני על טיפות הדלק האחרונות"

שנה שדני קליין נמצא בביזנס הזה שנקרא הפועל ירושלים. אחרי כל כך הרבה שנים, עם זכייה בגביע יול"ב, זכייה בארבעה גביעים ומאבקים מרים מול מכבי ת"א, אתה לא מצפה שדווקא משחק פלייאוף מול נהריה ששולח את ירושלים לפיינל-פור, יגרום לו לכזאת התרגשות. מה זה התרגשות, דמעות. "אתה לא יכול להבין מה זה לראות את הקהל במלחה שר 'ירושלים של זהב', את כל האנרגיות האלו", הוא מסביר.

רק שהמצב יותר מורכב מירושלים של זהב. דווקא אחרי שמצא את האיש שאמור להוציא את הקבוצה לעצמאות כלכלית, חזר קליין לנקודה שנמוכה יותר מנקודת המוצא. פתאום יש חובות. יש עיכובים במשכורות. ומציאת רוכש היא לא עניין של משהו שיכול לעזור, אלא הכרח של ממש. ויש גם את התחושות האישיות, שהשורה התחתונה מהן היא שדני קליין קצת התעייף. "כמה זמן אני עוד יכול להסתובב עם כרטיס ביקור של יו"ר הפועל ירושלים?".

"לפני שלוש שנים האמנתי שהבעיות הכלכליות של הפועל נגמרו, שמצאנו את הבנאדם שכל קבוצת ספורט מחפשת", מספר קליין. "לקחנו מאוד ברצינות את ההתחייבויות של ארקדי לגבי העברת כספים, וזה מה שגרם לקבוצה להגיע למצב הכלכלי הקשה שהיא נמצאת בו היום. בנינו את התקציב העונה סביב התחייבות שלו להעביר 3 מיליון דולר, בפועל הוא העביר מיליון. וזה הבור שנוצר. גרעון של שני מיליון דולר. זה גורם לכך שאנחנו מעכבים כסף לספקים, מעכבים משכורות לשחקנים. תבין, 17 שנה שאני בהפועל לא איחרנו יום אחד בתשלום משכורות".

*מי סוגר את החוב הזה?

"אנשים פרטיים. ההסדר איתם הוא על בסיס הבטחה שיבוא רוכש וייקח על עצמו את הקבוצה ויחזיר להם את החובות. אם לא נצליח למצוא רוכש נכריז על שנה-שנתיים כלכליות, נוריד תקציב, נחזיר את החובות ונתיישר. מעולם לא התמודדתי עם מצב שיש כזה לחץ עם כספים וחובות".

השאלה היא למה בעצם לחפש רוכש. אם לוקחים בחשבון את מקרה ארקדי ועוד כמה מקרים בספורט הישראלי בשנים האחרונות, שהראו שאולי עדיף להשאיר את הקבוצה בידיים נאמנות על פני אוליגרך שירסק את הקבוצה. "אני חושב שאנחנו, ההנהלה הקיימת, די מיצינו את העניין של הפועל ירושלים. כמה שאתה מחפש מקורות הכנסה נוספים, אתה מבין שכבר כמעט בלתי אפשרי למצוא. גם מבחינת מכירת כרטיסים ומנויים אנחנו כבר עומדים על מקסימום. המודל הנכון הוא למצוא מישהו שייכנס וישקיע 3-4 מיליון דולר בעונה ביחד עם עוד גופים שישקיעו 2-3 מיליון דולר, ואז אפשר יהיה להעמיד קבוצה מאוד טובה. אם יבוא אדם כזה, אפשר לתת לו מחר בבוקר את הקבוצה בלב שקט. אם לא, אני לא פוסל אפשרות של מודל דומה לזה של מכבי ת"א. שלושה-ארבעה אנשים שתהיה להם אחזקה בקבוצה".

*במכבי המודל הזה לא עובד. לא עדיף לתת למישהו אחד בעלות מלאה?

"ממש לא. כבר אמרנו לא לאנשים שהיו יכולים לתת את כל הכסף".

*למה?

"כי חשבנו שהם לא יכולים להחזיק את הקבוצה. לתת למישהו להחזיק את הקבוצה ומחר הוא לא יהיה פה? אז נחזור 20 שנה אחורה. היה בחור אמריקאי שהיה מוכן לקחת את הקבוצה, אבל אמר שהוא לא מוכן להתחייב לשנים הבאות. אמר בואו נתחיל ומה שיהיה יהיה. זה לא עובד ככה. נגיד שעכשיו אתה רוצה לחתן את הבת שלך, והיא חס וחלילה קצת מגמגמת עכשיו, אז תיתן אותה למי שרוצה? כל אחד שיבוא, אני אשאל אותו מי אתה, מי ההורים שלך, אתה תוכל לדאוג לבת שלי, תיתן לה קורת גג? אותו דבר עם הקבוצה. לא ניתן אותה לכל אחד עכשיו בגלל שהיא קצת מגמגמת".

*זאת תקופה לא טובה לחפש רוכש.

"כל מי שייכנס להפועל צריך להבין שבשלוש השנים הקרובות הוא לא יעשה מזה כסף. לכן צריך למצוא את הבנאדם שמבין שבשלב הזה מדובר עדיין על פילנטרופיה. עם זאת, אנחנו מדברים היום על מצב שבעוד 3-4 שנים תהיה ארינה בירושלים, וזה משהו שישנה דרמטית את המספרים. אז כבר אפשר לדבר על ביזנס ולהעמיד קבוצה טובה מבלי להביא כסף הבית".

על כל עניין המו"מ והרכישות העתידיות של "גורמים מלוס אנג'לס ומקנדה", קליין אומר ש"אנחנו מנסים בכל הכוח, זה יקרה אולי עוד כמה שבועות, כמה חודשים, אבל זה יקרה בסוף". מבחינתו, מכל הסיפור הזה אפשר ללמוד דווקא על ההתנהלות של התקשורת. "נכון שהייתי בלונדון, קנדה וניו יורק לחפש משקיעים, אבל בסופו של דבר התקשורת עושה סלט. כל אחד שבא למלחה מצלמים אותו וחושבים שהוא הרוכש. כשכבר הגיע מישהו מלוס אנג'לס, כתבו שזה הרוכש מקנדה. מערבבים הכל. הגיע אליי יום אחד עיתונאי מעיתון גדול, אומר לי 'דני, אתה חייב לתת לי את השם של הרוכש, אחרת מפטרים אותי'. אמרתי לו: על מה אתה מדבר, אין רוכש. הוא אומר לי 'תמציא שם, אני חייב להביא להם שם'. פתחתי איזה ספר של תורמים ונתתי לו שם של מישהו. הוא היה מבסוט.

"קשה לי כל יום"

אחד הדברים שהכי מייאשים את קליין, הוא העובדה שלמרות מה שנבנה בשני העשורים האחרונים במלחה, בכל שנה בסביבות חודש מאי הוא מגיע לאותה נקודה שבה צריך להתחיל ולקושש כסף כדי להעמיד קבוצה. "זה קשה לי מאוד. גם אני גם שואל את עצמי 'מה, כל חיי אני אלך עם כרטיס ביקור של יו"ר הקבוצה?' ברוך השם יש לי ילדים וגם אני רוצה לצאת ולעשות לביתי, ובהחלט יש לי את הקשרים היום לעשות, ולעשות טוב. אם הקבוצה היתה בפלוס בבנק ועם איתנות כלכלית לטווח ארוך, הייתי זז הצדה. אבל אני מרגיש שלקחתי על עצמי משימה. תאמין לי, נשבר לי 800 פעם במהלך העונה, וקשה לי כל יום. אני לא קוסם. קשה לי, ואני על טיפות הדלק האחרונות. אבל אני לא רואה מצב שלא תהיה קבוצה בירושלים".

*מה זה טיפות הדלק האחרונות?

"אין לי כוח. אין לי כוחות יותר. אין לי. מבחינה כלכלית זו הנקודה הכי נמוכה שהקבוצה הגיעה. מבחינת קושי אישי, למזלי אני רואה את הדברים קצת אחרת. אני כבר לא הילד הרע של הכדורסל מלפני 10 שנים. התבגרתי, נולדו לי ילדים. אני כבר לא רואה הכל שחור או לבן, יש גם אפור. יש אנשים שככל שהמצב יותר קשה, ככה יש להם יותר אנרגיות. אני אחד מהם. האתגר להצליח גורם לי לעבור עכשיו דרך קירות בטון. אם צריך לטוס לניו יורק לשעה אחת כדי לדבר עם משקיע, אני לא אהסס. אם צריך ללכת ברגל לתורם בקרית שמונה אני אלך ברגל. אנחנו נצא מזה. 17 שנה שבכל קיץ מספידים את הקבוצה, אומרים שנגמרו לדני קליין הקסמים, ובכל שנה אנחנו מעמידים צוות שחקנים ומאמן ראויים".

*כמה מתסכלת אותך הריצה אחרי הכסף, בזמן שהיריבה הכי גדולה שלכם מעמידה תקציבי עתק שנה אחרי שנה?

"אפשר לראות גם את חצי הכוס המלאה. שאני עם השקל וחצי שלי ועם האין-עירייה, ועם עיר ענייה כמו ירושלים, שלמרות זה בקצת יותר מ-10 שנים הקבוצה לקחה גביע אירופה, לקחה ארבעה גביעים, הגיעה לגמר הפיינל-פור, ונבנה פה מותג מדהים. מצד שני, הריצה הזאת אחרי הכסף זו הנקודה הכי מייאשת. שמה שלא תעשה תמיד תגיע בקיץ למצב שאין לך כלום. יותר מזה, אם היום החתמתי שחקנים לטווח ארוך, אם תהיה הצלחה לקבוצה, השחקנים האלו ילכו למקומות אחרים עבור פי 5 יותר כסף. השנה הלכו שלושה שחקנים שלנו למכבי. חג'ג', פניני ומרקוביץ'. כן, גם מרקוביץ' היה סגור שם לפני שהם נלחצו מעצמם ושלחו אותו חזרה אלינו. כשחג'ג' וארז התקשרו אליי וסיפרו לי על ההצעות שהם קיבלו ממכבי וביקשו ללכת, אמרתי להם 'תקשיבו טוב, לא דני קליין ולא ירושלים חשובים פה, אם זו ההצעה שיש לכם ממכבי, תחשבו על האישה שלכם ועל הילדים שלכם ועל העתיד שלכם ולכו. אני נותן לכם את ברכת הדרך'. אנחנו כבר מזמן לא במקומות האלו של לא לתת לשחקנים ללכת למכבי".

חוזים על המדרכה

מהרומן עם ארקדי יש מסר אחד חזק מאוד שקליין יכול להעביר אותו הלאה. לקח שיכול לשמש דוגמה לעוד כמה בעלים, שבגדול אומר: אל תסתנוורו מהכסף, בסופו של דבר באים לעשות עליכם סיבוב.

*מתי התחלת להבין שאתה לא מעביר לארקדי את הקבוצה?

"שלושה ימים אחרי שפגשתי אותו הבנתי שאין לו שום מטרות רציניות לקבוצה. חודשיים אח"כ פגשתי אותו במוסקבה, היה לנו פיצוץ קטן, ואז הוא אפילו לא ניסה להסתיר את זה. הוא אמר לי 'בשבילי הפועל זה רק יחסי ציבור. שום דבר מעבר'. לשמחתי, האינטואיציה שלי לגביו לא הטעתה אותי.

"בשנה הראשונה כולנו הוקסמנו ממנו. בא בנאדם ומדבר שייתן שלושה מיליון דולר. שבוע אחר כך הוא מזמין אותי הביתה ואומר לי 'תקשיב טוב, בשבילי שלושה מיליון או 30 מיליון זה אותו דבר. אני רוצה אליפות'. הסברתי לו שאליפות אולי ניקח, כי יש חוק רוסי, ויש מכבי ומסורת, ואמרתי לו שאני לא יכול להבטיח. אמרתי לו, 'תן לי שני מיליון דולר בכל שנה למשך שלוש או חמש שנים ואני מבטיח לך שאני מביא לך את כל ההישגים'. זה לא עניין אותו. הוא אמר לי 'עכשיו! אני רוצה הכל עכשיו!'. בשנה הראשונה של ארקדי התקציב של הקבוצה היה 13 מיליון דולר. וזה בקבוצה שהערך האמיתי שעליו היא חיה הוא 3.5-4 מיליון דולר בשנה.

"מהרגע שפגשתי אותו בפעם הראשונה ועד הרגע שהוא העביר את הסכום הראשון עברו 24 שעות. התקשרו אליי מהבנק, אמרו שכל האזעקות פועלות כי נכנסו שלושה מיליון דולר במזומן לחשבון, ושאלו אותי אם נפלה איזו טעות. אחר כך הוא בא וביקש לבנות קבוצה חזקה, והתחלנו לאבד שליטה. שילמנו לשחקנים סכומים שהם פשע. בדיחה. טירוף. אין שליטה על הבנאדם הזה. הוא רצה שמות. הוא שמע על מרקוס בראון, ואמר לנו להביא אותו. שאראס? תביאו את שאראס. כמה עולה? אני אשלם.

טפירו היה חתום בבני השרון, אבל היינו צריכים את הישראלי הכי בכיר. הלכתי לאלדד אקוניס (יו"ר בני השרון - ט.ו.) שילמתי לו את הקנס שהם ביקשו, 25 אלף דולר. לא התווכחתי. אקוניס היה בטוח שהוא עשה את העסקה של החיים שלו, אחר כך כשנודע לו על ארקדי הוא אמר 'איך דפקת אותי'. לא היה מו"מ עם שחקנים. בא טפירו, ככה על המדרכה בת"א, שאלתי אותו, 'מאיר כמה אתה רוצה?' סגרתי איתו בשנייה. אחר כך הוא רצה את ליאור אליהו. אם אני אספר כמה הצענו לליאור, זה בושה וחרפה.

"ואז החתמנו את מריו אוסטין. העלות שלו היתה 6 מיליון שקל בעונה. ההתחייבות היתה לשנתיים. לקחתי את כל הכסף של השנה השנייה, ושמתי בצד. ככה זה התחיל. כולם צחקו עליי מה אני דואג, ואני אמרתי תעשו לי טובה, עם כל הכבוד אני זה שחותם על החוזה. ראיתי כבר הכל בכדורסל, אנשים שהיו בירושלים ונעלמו ואתה יודע למי אני מתכוון. שבעתי מהבטחות.

"בפועל, המהלך של לשים את הכסף בצד הציל אותנו בשנה השנייה, שבה הוא העביר לנו רק חצי מיליון דולר. אחרי השנה השנייה היתה לנו אפשרויות להתנתק ממנו, אבל היה מי שהחליט בהנהלה להמשיך איתו. אני ועוד אנשים פחדנו שהוא יתקע אותנו כי הוא הולך לראשות העיר. בסופו של דבר הלכנו איתו גם בשנה השלישית ולא קיבלנו את הכסף שהובטח. פה נוצר הסיפור של החובות, כי כבר לא נשארו לנו רזרבות".

*על מה נפלה העברת הקבוצה אליו?

"אנחנו עמדנו על שני דברים - שהקבוצה תישאר הפועל ושתישאר לשחק בירושלים. הוא לא הסכים. הוא רצה שהקבוצה תיקרא בית"ר. אבל מי אני שיכול לוותר על השם הפועל? אני שליח ציבור, מה, זו קבוצה שקיבלתי מאבא שלי? אני יכול למחוק את השם הפועל ולחסל מחלקת נוער עם 1,600 ילדים ו-150 מאמנים? הוא אמר לי ולאהרון פוגל 'מי אתם בכלל? אתה אפס וגם אתה אפס. זה הכסף שלי. אני זה הפועל'".

"הכסף בסוף מנצח"

כשקליין מדבר על היריבות מול מכבי, הוא טוען שהיריבות האמיתית קיימת בעיקר בין האוהדים. "אני מאוד מעריך את האנשים במכבי ואת הקהל שלהם. יש ימים שאני הולך בתל אביב ואני מרגיש יותר טוב מאשר בירושלים. קודם כי אני מרגיש שיש הערכה גדולה מצד אוהדי מכבי אלינו, ומצד שני יש הערכה גדולה מצד אוהדי הפועל ת"א שאנחנו הפכנו להיות התקווה שלהם מול מכבי. אין אצלי את השמחה לאיד כשמכבי מפסידה, אבל אני לא מקבל את האמירה שמכבי הם השגרירים של המדינה כי הם מייצגים אותנו באירופה".

*התחרות מולם מחזקת אותך?

"אין פה תחרות. אין לנו את הכסף שלהם. אין לנו את הקשרים שלהם. אין לנו את המגרש שלהם. ולאורך זמן הכסף מנצח. בקטע של ההנהלה שלהם, אם הם יודעים להביא כסף כל שנה, אז אני מעריץ אותם. פדרמן, כץ ושמעון, עם כל הפנאטיות שלהם, אם הם יצטרכו עכשיו 30 מיליון דולר בשביל להביא אליפות, הם יביאו את הכסף הזה".

*חלק מההיחלשות של מכבי היא תוצאה של המכות הקטנות שאתם נותנים להם לאורך השנים?

"מכבי של היום היא לא מכבי של פעם. בזכות כולם, ובעיקר בזכות הפועל ירושלים. פעם היינו מגיעים לקסטל וזה כבר היה 30 הפרש להם. היום, גם בזכות מה שירושלים עשתה מול מכבי, כולם מגיעים לנוקיה ומרגישים שאפשר לנצח שם".

*איך אתה מרגיש כשאתה נכנס לנוקיה למשחק מול מכבי, מה שגם יכול להיות מפגש האליפות ביום חמישי?

"כאילו נכנסתי למתנ"ס קרית יובל. לא רואה ממטר".