שוב הוכיח ברק אובמה שהוא יודע לנאום, ואני ממש לא אומר את זה בציניות. לדעת לדבר זה אלמנט חשוב ביותר של מנהיגות, ואצלו לא רק האיך מרשים מאד, אלא גם המה. אבל הרבה חדש לא היה שם, בטח לא משהו שצריך להפחיד את מדינת ישראל. לעומת זאת בהחלט היה בנאום, ולא רק בו, אלמנט שצריך להדאיג את ממשלת ישראל, זו שקמה על נצחון גוש הימין.
ענין התנחלויות והמאחזים כבר אינו סתם "דרישה אמריקנית". אובמה הפך את הנושא הזה למבחן אמון. אם הבנייה וההתרחבות יימשכו, אם המאחזים הבלתי חוקיים לא יפונו, לאובמה לא יהיה מה לחפש בעולם הערבי. אם את המעט הזה, את המינימום הזה, הוא לא יוכל להשיג, הוא לא יוכל לבוא בדרישות אל הערבים.
נראה שאובמה רואה בענין ההתנחלויות והמאחזים את המפתח שלו לפתרון הסכסוך. לא בטוח שהמפתח הזה יביא פתרון כולל, אבל מבחינתו - בטוח שבלעדיו לא תהיה תזוזה, אם לא נסיגה.
המוסלמים אינם יכולים, לא לפני הנאום ולא אחריו, לראות באובמה בן ברית. אבל הם בוודאי מרגישים כלפיו קירבה שכמותה לא יכלו להרגיש כלפי אף אחד מהנשיאים הקודמים. וזה טוב וחשוב, מכיוון שככל שהערבים יתנו יותר אמון באובמה, כך תגדל יכולתה של ארה"ב לסייע בפתרון הסכסוך באזור.
הרושם של האווירה היה שהיא נוחה ושהקהל פתח את לבו לאובמה. הוא קיבל המון מחיאות כפיים. אבל מה שצריך להדאיג את אובמה, ולמעשה כל מי שהוא שוחר שלום, היה העיתוי.
היו מחיאות כפיים רועמות כשאובמה דיבר על הזכויות של הערבים והאיסלאם. לא נשמעה ולו מחיאת כפיים בודדת כשאובמה ציין את זכותה של ישראל להתקיים, אפילו כשמדובר בקיום לצד מדינה פלשתינית. מה שמוכיח שנאום, יהיה הכי טוב בעולם, הוא בסופו של דבר רק מילים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
