"למרות ההכחשות: היתה הבנה עם ארה"ב לגבי ההתנחלויות"

הילארי טועה, ישראל וארה"ב הגיעו להבנה ברורה לגבי הגידול הטבעי בהתנחלויות. מסיבות בלתי ברורות החליט ממשל אובמה לנטוש את ההבנות על ההתנחלויות שהושגו בין הממשל הקודם בוושינגטון לבין ישראל. כך קובע אליוט אברמס, שהיה ראש הדסק המזרח-תיכוני במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן בממשל בוש, מ-2001 עד 2009, במאמר שמתפרסם היום (ה') בעמודי הדעות של וול סטריט ג'ורנל.

"למרות ההכחשות המתלהמות של פקידי ממשל אובמה, אכן היו הסכמים בין ישראל לארה"ב לגבי הצמיחה הטבעית בהתנחלויות בגדה המערבית", כותב אברמס.

אברמס, כיום עמית בכיר במועצה ליחסי חוץ, מכון הגות ומחקר, מציין, כי באביב 2003 ניהלו פקידי רשות אמריקניים, לרבות הוא עצמו, דיונים רחבי-היקף עם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בירושלים. "שאלנו את מר שרון לגבי הקפאת ההתנחלויות בגדה", כותב אברמס. "אני זוכר שהוא השיב בשאלה, מה משמעות ההקפאה לגבי המתנחלים? הם חיים שם, אמר שרון. הם משרתים ביחידות עילית בצבא, והם מתחתנים. האם אנו צריכים לומר להם לא להוליד עוד ילדים? או לעזוב?"

"במהלך הדיונים החלו להתגבש כמה עקרונות", מוסיף אברמס. "אבי ההתנחלויות הסכים שצריך להטיל הגבלות על ההתנחלויות, ומה שיותר חשוב, האויב הוותיק של הפלסטינים היה מוכן להסכים עתה, בתנאים מסוימים, להקמת מדינה פלסטינית".

ואכן, ביוני 2003, בוועידת עקבה, בנוכחותם של הנשיא בוש, עבדאללה מלך ירדן וראש הממשלה הפלסטיני מחמוד עבאס, הצהיר שרון שהקמת מדינת פלסטינית עולה בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל, כותב אברמס. אבל אנו ביקשנו משרון שני דברים נוספים: לעקור התנחלויות מסוימות בגדה, כדי להראות לעולם שהדבר לא בלתי אפשרי, ולשים קץ לנוכחות הישראלית ברצועת עזה, לרבות עקירת כל ההתנחלויות שם.

החלטות אלה היו "פצצה פוליטית", כדברי שרון עצמו, אבל הוא ביצע את המשימות. בנובמבר 2005, כמה חודשים אחרי ההתפנות מעזה, פיזר שרון את הכנסת, הכריז על עריכת בחירות חדשות והקים מפלגת מרכז חדשה. "הלחץ הפוליטי והאישי היה גדול; כעבר ארבעה שבועות סבל שרון את השבץ המוחי הראשון, מתוך שניים, שהותירו אותו בתרדמת", כותב אברמס.

במשך כל אותה תקופה נתן ממשל בוש לשרון תמיכה בלתי מסוייגת בפעולותיו נגד הטרור ובסוגיות שקשורות להסדר הסופי עם הפלסטינים. ב-14 באפריל 2004, נתן הנשיא בוש לשרון מכתב שבו מוצהר במפורש שלפלסטיניים לא תהיה "זכות שיבה" לישראל. לגבי גושי ההתנחלויות הגדולים, כתב בוש: "לאור המציאויות החדשות בשטח, לרבות (קיומם של) מרכזי אוכלוסיה ישראליים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שהתוצאה של המו"מ להסדר סופי תהיה נסיגה שלמה ומלאה לקווי שביתת הנשק מ-1949".

אברמס מוסיף: "לגבי ההתנחלויות הסכמנו גם על עקרונות שיתירו צמיחה מסוימת, על בסיס מתמשך. שרון הכריז על עקרונות בנאום חשוב, (עוד לפני קבלת המכתב של בוש) בדצמבר 2003: 'ישראל תקיים את כל התחייבויותיה בקשר לבניה בהתנחלויות. לא תהיה שום בניה מעבר לקווים שבתוכם (כבר) מתבצעת בניה, לא יופקעו אדמות לצרכי בניה, לא יינתנו תמריצים כלכלים מיוחדים (לבניה) ולא ייבנו התנחלויות חדשות".

"אריאל שרון לא המציא את ארבעת העקרונות האלה", מדגיש אברמס. "הם צמחו מתוך דיונים עם פקידי רשות אמריקניים והם נדונו בשיחות בין שרון לבוש בפגישתם בעקבה ביוני 2003. וזה לא היה סוד". הוא מציין, שדב וייסגלס, שהיה ראש המטה של שרון, פנה בכתב לשרת החוץ האמריקנית דאז, קונדוליסה רייס, ארבעה ימים לאחר קבלת המכתב של בוש, וביקש לגבש "הגדרה טובה יותר" של הבניה בהתנחלויות במסגרת "העקרונות המוסכמים של פעילות התנחלויות".

וזו היתה גם רוח הדיווחים בעיתונות אז. כך, למשל, כתב ניו יורק טיימס ב-21 באוגוסט 2004: "ממשל בוש תומך עתה בבניית יחידות דיור חדשות באזורים בנויים בהתנחלויות מסוימות, כל עוד הבניה אינה חורגת מגבולות האזורים הבנויים".

בשבועות האחרונים מכחישים פקידים אמריקניים, לרבות הילרי קלינטון, קיומם של הסכמים כלשהם על ההתנחלויות, כותב אברמס. "קביעות אלה אינן נכונות. לא רק שהיו הסכמים, אלא שראש ממשלת ישראל נשען על הסכמים אלה כאשר קיבל על עצמו להוציא אל הפועל מהפך פוליטי קשה: פירוק ממשלתו, ההוצאה מעזה של כל אזרח ישראלי ונטישת כל ההתנחלויות והבסיסים הצבאיים בעזה, והורדת ארבע התנחלויות קטנות בגדה".

נכון אמנם שאין "מזכר הבנה רשמי" בין ישראל לארה"ב לגבי הקפאת ההתנחלויות, ואולי לכך מתכוונת קלינטון בהכחשותיה, כותב אברמס, אך היא תטיב לעשות אם תבדוק מסמכים קיימים, כגון מכתבו של וייסגלס לרייס או רישומים של השיחה בין שרון לבוש בעקבה. ממסמכים אלה ברור, שהושגה הבנה בין שתי המדינות בסוגיית ההקפאה.

ובניגוד למה שאומרת קלינטון, אכן היתה עסקת 'תן וקח' בין ירושלים לוושינגטון. שרון היה נחוש בדעתו להפשיר את הקיפאון, לסגת מעזה , להסיר התנחלויות, להכיר במדינה פלסטינית ולזנוח את חזון ישראל הגדולה, תוך התעמתות עם הימין בישראל. הוא ביקש את תמיכתנו וקיבל אותה, לרבות הסכמה שארה"ב לא תדרוש הקפאה טוטלית על ההתנחלויות", כותב אברמס.

"אנחנו יכולים לזנוח את העסקה הזו עכשיו, אבל איננו יכולים לשכתב את ההיסטוריה ולהעמיד פנים כאילו מה שהיה במציאות לא היה ולא נברא", הוא אומר.