סניגורי קצב ידרשו את פסילת השופט ג'ורג' קרא בשל גיבוש דעה קדומה

סניגוריו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב נמצאים במסלול התנגשות, כמעט בלתי נמנע, עם ראש הרכב השופטים במשפט, ג'ורג' קרא. בכל דיון, בכל מסמך שמוגש במסגרת ההליכים המקדמיים, הולכת ומתבררת הטקטיקה הברורה שנוקטים הסניגורים, ומאידך ניכרת מידת התעקשותו של קרא להיתפש כשופט קשוח, שאיננו מתגמש מול סניגורי הנאשם רם המעלה.

ההתנגשות האחרונה הגיעה שלשום (ג'), בדיון בבקשת הסניגורים להורות לפרקליטות לערוך לקצב שימוע מחודש. אחרי שאביגדור פלדמן טען באריכות, התובעת רונית עמיאל השיבה ופלדמן השלים את דבריו, ביקש גם ציון אמיר לומר כמה דברים בעל-פה. קרא הסתייג מרצונו של אמיר להוסיף דברים, והפטיר: "לא נפעל בזוגות, או בשלשות". אמיר, הניחן באוזן מוסיקלית רגישה, נכנס למגננה. "אם אדוני לא רוצה שאטען, אני אשב". קרא כבר הושיט לו סולם שדרכו יוכלו שניהם לרדת מהעץ, ושאל את אמיר אם יש בדבריו כדי לחדש, אך אמיר סירב לשתף פעולה: "אני לא יודע מה חדש ומה לא", השיב, "אני מבקש להשמיע טיעון בצבע שלי". קרא קטע את הדיאלוג, אמר "תודה רבה" והורה לאמיר לשבת. עוד לפני ש-3 השופטים יצאו מהאולם דאג אמיר לומר בקול רם, שאי אפשר לפספס, כי בסופו של דבר ידרשו הסניגורים לפסול את קרא, מחמת גיבוש דעה קדומה נגד הנאשם.

כמו בשלבים קודמים כה רבים בפרשת קצב, גם הפעם נוצרה מעין התלכדות אינטרסים בין צדדים שונים, שכל אחד פועל ממניעים אחרים: השופטים פועלים תחת הנחה שהעין הציבורית בוחנת כל צעד וכל החלטה שלהם, וכל התגמשות לטובת הנאשם תתקבל בביקורת חריפה; הסניגורים החליטו שלא ניתן להעניק הגנה ראויה לנאשם בהתנהלות עדינה ומנומסת, תוך ציות לכללי המשחק שמנסים השופטים להכתיב; הפרקליטות, מצידה, איננה סובלת במיוחד מהתלקחותן של תגרות בין פלדמן ושות' לקרא.

העיניים נשואות כעת לבית המשפט העליון, שאמור לפרסם בימים הקרובים את החלטתו בערעור הסניגורים על הסירוב לשחררם מייצוגו של קצב. ההערכה היא שהערעור יידחה, תוך שבית המשפט ירמוז לשופטי המחוזי להגיע לפשרה עם הסניגורים בעניין מספר הדיונים השבועיים הצפוי בשלב ההוכחות. אז תגיע שעת המבחן של קרא ואמיר: האם יידעו למחול על כבודם ולהגיע לנוסחה שתאפשר למשפט קצב להיכנס למסלול פרודוקטיבי.

יתנתקו משניידר?

האם שופטת בית משפט השלום בירושלים אנה שניידר תיאלץ בקרוב לזמן את עצמה לעדות? זו אחת השאלות שבה תצטרך בקרוב להכריע נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. הנשיאה תדון בבקשה שהוגשה אליה, לפסול את השופטת שניידר מלדון בתיקי ערר על החלטות ועדות הזכאות של מפוני תוכנית ההתנתקות באשר לגובה הפיצוי המגיע להם בתיקים מסוימים.

ארבע שנים אחרי ביצוע ההתנתקות, מתברר שהליך ההתדיינויות בנוגע לגובה הפיצויים רחוק מלהסתיים. אף שהמחוקק קבע כמה שיטות חישוב באשר לגובה התשלום שמגיע למפונים בעבור בית המגורים, בית העסק ומניין שנות החיים שבילו בהתנחלויות שנהרסו, הצדדים עדיין עסוקים בהתנצחויות אודות ה"שומות הפרטניות" - מסלול שהיה אמור להתבסס על תוספות ושיפורים ייחודיים שהכניסו המתיישבים בבתיהם, ושכיום, לאחר שכל הבתים נהרסו, קשה מאוד ליישם. עו"ד יצחק מירון, שהיה אחד הכוחות המרכזיים ב"פורום המשפטי למען ארץ ישראל" שנאבק בבג"ץ נגד חוק פינוי-פיצוי עצמו, מייצג גם היום מתנחלים המגישים עררים על החלטות של ועדות הזכאות.

על-פי החוק, עררים אלה מוגשים לבית משפט השלום בירושלים, ושם מונתה לטפל בתיקים אלה השופטת שניידר, ששימשה קודם לכן כיועצת המשפטית של הכנסת. בזמנו עוררה שניידר סערה כשהחליטה לפרוש מהכנסת ולהציג מועמדות לשופטת שלום, בשל הדרישה שהיועץ המשפטי לכנסת יהיה במעמד המקביל לשופט עליון. העדפתה של שניידר להתמנות לשופטת ואפילו בערכאה נמוכה, נתפשה כגימודו של התפקיד שבו נשאה. אלא שבתפקידה בכנסת היתה שניידר מעורבת בהליכי החקיקה של חוק פינוי-פיצוי, שהסדיר את ביצוע ההתנתקות ואת מנגנוני הפיצוי למפונים. על רקע זה ביקש עו"ד מירון לפסול את שניידר מלשבת בתיקי הערר על החלטות ועדות הזכאות, ואולם השופטת סירבה לפסול את עצמה.

בין היתר נטען כי שניידר נפגשה, כיועצת המשפטית לכנסת, עם השמאי הממשלתי הראשי, וזה הסביר את אופן החישוב של השומות הפרטניות. "הדרך היחידה לברר לאשורן את העובדות ואת טענות השמאי הממשלתי", כתב עו"ד מירון בבקשת הפסילה, "תהיה לחקור אנשים שנכחו בישיבות הפנימיות, שחלקם ייאלצו להעיד בפני בית המשפט. לא ניתן להעלות על הדעת שהשופטת שניידר תיאלץ להכריע על תוכן הישיבות שבהן היא עצמה השתתפה".

על סירובה של שניידר לפסול את עצמה עירערו מירון ואנשיו לנשיאת בית המשפט העליון. כללי האתיקה לשופטים, שעליהם חתומה ביניש עצמה, קובעים בסעיף 15(ב)(3) כי "שופט לא יישב בדין אם בטרם התמנה לשופט היה מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו בתור בא כוח, בורר, מגשר, עד, יועץ מקצועי, מומחה, או בדרך דומה אחרת". הפרקליטות, המייצגת בהליך את ועדות הזכאות של מינהלת סל"ע, מתנגדות לפסילתה של שניידר. "תפקידה של השופטת שניידר כיועצת המשפטית של הכנסת היה להבטיח את תקינותו של הליך החקיקה ולסייע בניסוחו", נכתב בתגובת הפרקליטות, "ולא לקבוע את תוכן החוק. דומה שהמבקשים אינם משלימים עם החלטת נשיא בית משפט השלום, אמנון כהן, להעביר את כל התיקים הנוגעים לחוק ההתנתקות להכרעת השופטת שניידר".

ביניש עדיין לא נתנה את החלטתה בעניין, אך לפני כשבועיים ביקשה, באופן יוצא דופן, כי השופטת שניידר תעביר אליה התייחסות בכתב לטענות בדבר פסילתה, ובין היתר לאפשרות שהשמאי הממשלתי הראשי יעיד לפניה, "וכן לאפשרות כי היא עשויה להעיד בתיק בעצמה". החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון חייבת להתקבל בימים הקרובים: הדיון אצל שניידר אמור להתקיים בשבוע הבא, אם זו לא תיפסל מלדון בתיקי ההתנתקות.

הניחו לדרורי

פסק דינו של השופט משה דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים, בעניינו של האברך שהואשם בדריסתה המכוונת של קופאית אתיופית, לאחר שזו נעמדה מול רכבו בעקבות ויכוח שהתגלע ביניהם - מקומם. פסק הדין מקומם מאחר שתוצאתו - ענישה ללא הרשעתו של האברך - רואה לנגד עיניו רק את טובתו של הנאשם, ולא את האינטרס של המתלוננת או את האינטרס הציבורי בהרשעת עבריינים. הוא גם מקומם בשל הניחוח הגזעני העולה מהתבטאויות השופט, שקבע כי המתלוננת "הבינה את השיפור העצום שחל במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו".

פסק הדין מקומם, ובגישה נוקדנית שאמורה לחול בסינון מועמדים לבית המשפט העליון, נראה שדי בו כדי להוציאו מרשימת המועמדים לקידום. אך מכאן ועד לסקילתו הפומבית של דרורי, להוקעתו הציבורית ולשאיבת חדוות החיים והשיפוט ממנו, הדרך ארוכה. אלא שנראה כי יד מכוונת במערכת המשפטית לא עצרה בשלב שבו נגרע שמו של דרורי מרשימת המועמדים לעליון, והמשיכה והכתה בו ציבורית עוד ועוד.

אפילו ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, שרצה לרכך מעט את המכה שניחתה על ראשו של השופט, שהיה במשך שנים חבר פעיל במוסדות הלשכה, בא לברך ויצא מקלל. לפני שבועים הודיע ועד המחוז כי "תחת ידיו של דרורי יצאו מאות פסקי דין מלומדים, שיש בהם כדי ללמד על הגינותו הרבה, חריפותו ומקצועיותו". השבוע טרח ועד המחוז והודיע כי הודעתו הקודמת לא התכוונה, חלילה, להביע תמיכה במועמדותו של דרורי לעליון. "ועד המחוז אכן פירסם הודעה המגנה את ההשתלחות בשופט דרורי", הובהר, "אך לא הביע כל עמדה באשר למועמדותו".

הגיעה העת להניח לדרורי. גם שופטים הם בני אדם, גם הם דומעים לעתים בלילות.