בית המשפט חייב את מינהל מקרקעי ישראל לרשום את זכויות החכירה של חוכרים בפנקסי המקרקעין, ולהאריך את תקופת החכירה ב-49 שנים נוספות, ללא תשלום דמי חכירה נוספים שנדרשו על-ידי המינהל.
בשנת 2008 הוגשה כנגד המינהל תביעה על-ידי חוכרים, אשר זכויותיהם לא נרשמו בפנקסי המקרקעין במשך למעלה מ-35 שנה, ממועד סיום הבנייה ברח' דנין בתל אביב בשנת 1972 ועם היום.
כיוון שתקופת החכירה עמדה להסתיים בשנת 2003, פנו החוכרים בשנת 2002 למינהל בבקשה לרשום את זכויות החכירה על שמם, ולהאריך את תקופת החכירה ב-49 שנים נוספות, הארכה לה היו זכאים מכח ההסכם המקורי משנת 1954 עם המינהל.
המינהל סירב לרשום את זכויות החכירה על שם החוכרים ולחדש את תקופת החכירה, בטענה כי שטחי הבנייה הקיימים בבית המגורים כיום, הכוללים מרתף ותוספות בנייה, הם גדולים יותר מנפח הבנייה שהמינהל נהג לאשר במועד הקמת הבית (154 מ"ר, לפי 50% משטח המגרש). החוכרים נדרשו לשלם דמי היתר ודמי חכירה מוגדלים, על-פי התנאים הנהוגים במינהל כיום.
החוכרים התנגדו לדרישת מינהל מקרקעי ישראל מאחר וקיבלו היתר בנייה לשטחי הבנייה הקיימים, ודרשו את רישום זכויות החכירה בפנקסי המקרקעין והארכת החכירה ב-49 שנים נוספות. בלית ברירה ובהיעדר הסכמת המינהל, הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי בו נתבקש בית המשפט לקבוע כי המינהל חייב ברישום זכויותיהם ובהארכת תקופת החכירה ללא כל תנאי.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בתיק ה.פ 423/08, בחן את טענות הצדדים וקבע כי אין מחלוקת כי שטחי הבנייה שנבנו בבית המגורים תואמים את היתר הבנייה.
בית המשפט קבע כי אילו היה בידי החוכרים להוכיח כי הבקשה להיתר נושאת את חתימתו של המינהל, לא היה ספק כי החוכרים אינם נדרשים לשלם כל תשלום כתנאי לרישום זכויותיהם והארכת תקופת החכירה.
בית המשפט נעזר בהסכם חכירה שלא נחתם בפועל והיה בתיק המינהל, והגיע למסקנה כי למרות שהמסמך לא נחתם ע"י הצדדים, הרי שהמינהל ידע כי הבנייה של בית המגורים הסתיימה מבלי שהעלה כל טענה בקשר להיקפה של הבנייה, ולמעשה הסכים לה ואף החזיר לחוכרים במועד גמר הבנייה את הבטוחות שהוחזקו על-ידו לקיום התחייבותם לבנות את בית המגורים.
בית המשפט קבע עוד, כי החזרת הערבויות לחוכרים מעידה כי ניתן אישורו של המינהל לתוכניות הבנייה שהוגשו על-ידי החוכרים. אישורה של הבנייה על-ידי המינהל במועד גמר הבנייה מקנה לחוכרים את הזכות להירשם כבעלי זכויות ללא תשלום דמי חכירה בגין תוספת הבנייה, שנבנתה לפני עשרות שנים.
בית המשפט קבע כי כאשר בניית בית המגורים נסתיימה לפני 30 שנה ללא תוספות בנייה, החל מאותו מועד לא רשאי המינהל להתנות בתשלום את חידוש החכירה ורישומה בפנקסי המקרקעין מכוחו של ההסכם שלא נחתם.
החוכרים יוצגו על-ידי עוה"ד גדי זילברברג ועופר רייסנר. המינהל יוצג על-ידי עו"ד אפרת ברנר מפרקליטות ת"א.
בית המשפט המחוזי בת"א, מפי סגן הנשיא השופט יהודה זפט, ניתן ב-14 ביולי 2009. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.