התקשורת רצה לספר לחבר'ה

יחסי מין בין בגירים ובהסכמה אינם עבירה, גם אם נפלה מחלוקת קולנית לפני או אחרי האקט שהתקיים או לא התקיים. גם אם מדובר בשחקני כדורגל. אלא שחוסר הוודאות הראשונית סביב כל הסיפור של אנשי הפועל תל אביב בשבדיה, עקב העיכוב המשטרתי, הספיק לשדי התקשורת לצאת במחול.

מה בעצם גרם לאותו אירוע בחדר במלון בגטבורג בו היו "מעורבים" איתי שכטר ודגלאס דה סילבה להתנפח לממדי ענק?

ובכן, הסיבות מוכרות. שילוב של צדקנות עם תחרות מי ינפח חזק יותר את הבלון ויפוצץ אותו. מספיק שמסתמנת הכנה לסקנדל וכבר יש פסטיבל. ולזה צריך להוסיף את התחרות בין העיתונים ואת הקושי המוכר להודות בטעות ולחזור לפרופורציות אחרי שמתברר הסיפור האמיתי.

והסיפור הזה הוא איחור למלון. עבירת משמעת קלאסית נטולת כתמים מוסריים. וכשמדובר באיחור אחרי משחק, ולא לפניו, מדובר גם בעבירה שאינה פוגעת בהכנה הספורטיבית. ותוסיפו לזה גם איחור אחרי ניצחון גדול, אז אין אפילו הפרה של הציווי הישראלי הידוע שמחייב את השחקנים להתאבל אחרי הפסד. מכל בחינה שהיא, ההר הוליד את העכבר הכי קטן והכי לא מזיק. אגב, אם השחקנים שהביאו בחורות היו מגיעים למלון בזמן, הם אפילו לא היו נענשים כמו חבריהם שאיחרו סתם.

אבל כל זה לא חשוב. אין כמו פוטנציאל לשערוריית מין כדי להצית את הדמיון, כדי לשלוף את כל פרשות העבר, כדי לקרוא לגירושם של החרמנים או לפחות לקנוס אותם בסכומי עתק כדי שמחננו יהיה טהור.

באחת הרשימות קראתי שסיפור כזה לא יכול היה להתרחש במלון של מכבי חיפה, בעיקר בגלל נוכחותו הסמכותית של הנשיא יעקב שחר. בהחלט יכול להיות. יכול להיות שאין דין הפועל תל אביב כדין מכבי חיפה. אבל, ואסור להתעלם מכך, שאין דין הבחורות השבדיות כדין הבחורות הקזחיות.

שומי כבר לא יתפרע

חוץ מהזהות בשמות הפרטיים, ניתן להצביע על עוד כמה נקודות דמיון בין ג'ורדן לשומאכר. שניהם מהספורטאים הגדולים בכל הזמנים. אם אי פעם תורכב רשימה של הספורטאים התחרותיים ביותר, האגרסיביים ביותר, הם בוודאי יככבו בחמישייה הפותחת. ועכשיו מצטרף דמיון נוסף - קאמבק מאוחר לאחר פרישה. ואם מותר להמר - הדמיון יימשך גם בתוצאה, ושומאכר לא יצליח יותר מאשר הצליח ג'ורדן עם וושינגטון וויזרדס.

הרבה סיבות תומכות בהימור הזה: שומאכר כבר שנים לא התחרה במסגרת תחרותית; על חלק מהמסלולים הוא כלל לא התחרה ולא מכיר; התקנות החדשות אוסרות על מירוצי מבחן במהלך העונה ושומאכר לא יוכל להסתייע בהם, כך שהמבחן הראשון הרציני שלו יהיה במרוץ רשמי על המסלול בוולנסיה; לצדו לא תהיה אותה מעטפת תמיכה אנושית-מקצועית שהכימיה עמה בזמנו היתה אופטימלית; וגם המכונית שלו, פרארי, היא כבר לא החיה הכי מהירה בג'ונגל.

ועוד משהו: שומאכר היום הוא בעל משפחה. מנטלית הוא כבר לא מאותם נהגים שמוכנים לשים על הכף, או על דוושת הגז, את חייהם כדי לקזז עוד כמה שניות בהקפה. בגילו, תירשם כנראה ירידה במד הסיכון והטירוף שיהיה מוכן לקחת.

ההימור על שומאכר נראה לפיכך שיווקי יותר מאשר מקצועי. ובכל זאת, זה לא אומר שהוא לא יכול להפתיע. אולי במירוץ שבו הפייבוריטים ייקלעו לתאונות או לתקלות. ואולי במסלול רטוב שאז לכישרון הגולמי יש עדיפות כלשהי על התנאים האובייקטיביים.

וחוץ מזה גם ההימור של שומאכר מחושב היטב. אם יפסיד, יגידו שזה בגלל המכונית וזה היה צפוי. ואם ינצח זה יהיה בגללו. אז הוא יהפוך רשמית למיתוס, וגם ישפר את סיכוייו בתחרות שהוא כבר משתתף בה - גדול הספורטאים בכל הזמנים. תארו לכם מה היה קורה אם ג'ורדן היה לוקח אליפות עם הצילייגערים של וושינגטון.