העליון: השמעה רציפה של שירים תוך הפרת זכויות יוצרים תיחשב כהפרה אחת בלבד

ט' באב הוא, כידוע, יום אבל לאומי. אין מתקיימים בו אירועים שמחים ומקלטי הרדיו במדינה משמיעים, במהלכו, שירי אבל ושירים שקטים בלבד. כמה סמלי הוא שבדיוק ביום זה, לפני מעט למעלה משבוע, יצאה תחת ידיו של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, החלטה העוסקת בחגיגות ובשירים, ואשר תוצאתה העציבה עוד יותר את אנשי אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים מחברים ומו"לים) ואף את היוצרים בישראל.

אקו"ם היא אגודה השומרת על זכויותיהם של יוצרים, והדואגת לגביית התמלוגים בעבור השימוש ביצירות ולחלוקתם ליוצרים. על-מנת שתוכל למלא את תפקידה זה, חתומים החברים באגודה (כ-5,000 יוצרים ישראליים, מלחינים, פזמונאים, מעבדים, סופרים, משוררים ומו"לים למוסיקה) על מסמך, שמכוחו הועברו לאקו"ם זכויות היוצרים שלהם ביצירותיהם. כך, אקו"ם מעניקה רישיונות עבור השימוש ביצירות, שחוברו על-ידי חבריה, גובה תמלוגים ומעבירה אותם ליוצרים. על-מנת לאכוף את זכויותיה, מעסיקה אקו"ם חוקרים פרטיים, הבאים לאירועים והמטים אוזנם כאפרכסת.

באוגוסט 2002 הגיע חוקר פרטי כזה לאירוע משפחתי של יום טוב (טוביה) חדד, אירוע שהתקיים בגן אירועים, המנוהל על-ידו. באירוע השתתפו כ-120 אנשים. במהלך האירוע הושמעו, על-ידי תקליטן מקצועי, באמצעות מכשיר הגברה ורמקולים, 13 יצירות מוגנות, וזאת בלי שאקו"ם נתנה את הסכמתה לכך.

על-פי החוק, שחל באותה העת, בגין כל הפרה, היה בעל זכות יוצרים זכאי לפיצוי, בשיעור שבין עשרת אלפים ל-20 אלף שקל, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. בחוק לא נקבע אז מהי "הפרה אחת" והאם השמעה רציפה של שירים רבים היא הפרה אחת או הפרות רבות של זכות היוצרים (מאז מחצית 2008 שונה הדין, ובגין מסכת אחת של מעשי הפרה, זכאי בעל הזכות לפיצוי שלא יעלה על 100 אלף שקל).

אקו"ם מיהרה והגישה תביעה בשיעור 130 אלף שקל. סכום התביעה הנו תוצאת הכפלתו של סכום הפיצוי המינימלי שעל-פי הדין, במספר השירים שהושמעו במהלך האירוע אגב הפרת זכויות היוצרים של אקו"ם בהם.

סכום פיצוי מינימלי

אף שבית משפט השלום בחיפה קבע כי בהשמעת 13 השירים אכן הופרו זכויותיה של אקו"ם, ואף שנקבע כי לא עומדת לחדד הגנה כלשהי, נפסקו לטובת אקו"ם פיצויים סטטוטוריים, ללא הוכחת נזק, בשיעור 30 אלף שקל בלבד. בית המשפט דחה את טענתה של אקו"ם, לפיה הואיל ובחוק נקבע סכום פיצוי מינימלי לכל הפרה בשיעור עשרת אלפים שקל, ומשכל השמעה ללא היתר של יצירה מוגנת מהווה הפרה עצמאית, הרי התקיימו 13 הפרות שונות בגינן היא זכאית לפיצוי מינימלי בשיעור 130 אלף שקל.

בהסתמך על פסיקה קודמת, נקבע כי לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע את שיעור הפיצויים הסטטוטוריים, ובכלל זה שלא לפסוק פיצויים כלל או לקבוע פיצויים בשיעור הנמוך מזה המינימלי הנקוב בחוק.

אקו"ם לא השלימה עם סכום הפיצוי הנמוך וערערה על פסק הדין. בפני בית המשפט המחוזי שבו פרקליטיה, עו"ד אהוד גבריאלי ומיכל רינקר, על הטענה, שלפיה אין לראות בהשמעת 13 היצירות מסכת אחת. טענתה זו נדחתה אף שם. נקבע כי כל אימת שמדובר במעשים שהם בגדר מסכת אחת, שמפרה סוג זכויות אחד - הרי אין לראות בכל מעשה הפרה העומדת בפני עצמה.

המבחן הוא סוג הזכות הנפגעת ולא מספר האקטים המפרים. סגנית הנשיאה, השופטת שולמית וסרקרוג, קבעה כי מאחר שהיה מדובר בהפרה אחת, עשה בית משפט השלום, בטעות, חסד עם אקו"ם, בפוסקו לה פיצוי בשיעור העולה על זה המקסימלי הקבוע בחוק (כזכור, 20 אלף שקל). עם זאת, משלא עמד בפניה ערעור מטעמו של חדד, היא לא ראתה עצמה מוסמכת להפחית את סכום הפיצוי שנקבע על-ידי בית משפט השלום.

אקו"ם לא השלימה עם רוע הגזרה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשתה נדחתה עתה על-ידי השופט יורם דנציגר.

לצד הקביעה שלפיה אין זה המקרה המתאים לערעור "בגלגול שלישי", קבע דנציגר, כי המבחן הקובע לעניין קביעת סכום הפיצוי הוא אכן סוג הזכות שנפגעה ולא מספר האקטים המפרים. "הקביעה מהי זכות מופרת, ומהו אקט מפר, היא בראש ובראשונה קביעה עובדתית שעל הערכאה הדיונית לקובעה" חרץ, וחייב את אקו"ם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ט' באב של אקו"ם (רע"א 4148/09).