צדיק ורע לו או רמאי וטוב לו

זהו, הגיע הזמן לדעת חד, חלק, ברור ומוחלט אם אהוד אולמרט הוא צדיק ורע לו או רמאי וטוב לו. האם הוא לוחם בשחיתות או מולך בה. נושא קופת שרצים או ארגז מצוות ויושרה. בולדוזר בונה או בולדוזר הורס. מנהיג דגול ותמים דרך או נטול יכולת שיפוט בין טוב לרע או רמאי ציני, מבריק, דורסני ומתוחכם.

האם כסיסת הציפורניים, הצעקות המשתלחות, האגרסיות המופגנות, העלבונות הפומביים, נובעים מתסכול על חוסר היכולת להציג אמת פנימית תמה, או על להט היסטרי לכסות על שליטת תאוות הבצע, בתקווה שזה יימשך עוד ועוד. האם מדובר בשנים של "זדון רשעות ורדיפה חסרת מעצורים של גורמים מסוימים", כפי שהתבטא האיש הזה, שכל הזמן טיפס מעלה מעלה ועוד רוצה לחזור, או במסכת חיים מושחתת, מעוותת, שקרית שראוי לה להסתיים בתא אסורים, כפי שעולה משלל האישומים המנוסחים בכתב האישום שהוגש נגדו השבוע.

זה לא יהיה כתב האישום האחרון נגדו (בדרך: תיק אישום כבד נגד המינויים הפוליטיים). אין ספק, את הפרשה הזו צריך לסיים באופן ברור וחד. בלי מורא, בלי מריחות, בלי עסקת טיעון שתסתיר את האמת, בלי לאפשר למישהו מהצדדים, התביעה או ההגנה, להמשיך ולסחוב זמן. זהו גוש כבד, שיש לו השלכות עצומות על העתיד. את הגוש הזה חייבים לבדוק, ממאיר או שפיר.

יותר מ-40 שנה שאהוד אולמרט נוגע-לא-נוגע, בשחיתות. אפשר שזה התחיל בשלהי שנות ה-60: אולמרט - גם עו"ד חוקר ותקיף נגד שחיתות אישית של בעלי מעמד, וגם חבר כנסת, בן 29, אופוזיציונר שאפתן, בעל בלורית, משקפיים עבי עדשה, מבט ישיר ועתיר כותרות של "המרכז החופשי" (שהתפלגה מ"חרות" דאז), שבנה את עצמו כלוחם אמיץ ונטול מורא נגד שחיתות שלטונית, שחיתות בממסד הכדורגל וחשיפת הפשע המאורגן.

אחר כך התחילו הסיפורים האחרים. הוא היה ח"כ, וגם עו"ד פעיל מאוד ובעל משרד ירושלמי בזינוק (אז זה היה מותר על-פי החוק), שידע, התמחה, בלשחק, לדלג ולהשתמש במשך שנים בשלל התפקידים, נהנה מכל העולמות, התחיל להתעשר בגדול. ואף אחד לא עצר אותו.

אפשר שזה התחיל בפרשת "החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד". היא התגלתה בתחילת 1989, נגררה, הוגשו כתבי אישום, נמצאו אשמים, ישבו בבתי סוהר, שמנא וסלתא, כלומר אוליגרכים ישראלים, חתמו על המון עסקאות כופר עם מס הכנסה. והצימוק: שני גזברים היו לליכוד בבחירות ההן, 1988, שנעשה בהן שימוש מאסיבי בחשבוניות פיקטיביות תמורת תרומות: מנחם עצמון ואהוד אולמרט. הראשון נמצא אשם בדין. את השני, אולמרט, שגם נהנה מזה כפוליטיקאי באופן אישי, מצא השופט עודד מודריק, שנים אחרי, זכאי. זכאי. זכאי.

או שנתחיל את הסיפור באותן שנות ה-90 העליזות, דווקא ב"פרשת האי היווני", שבה כיכבו לצד אולמרט ראש הממשלה דאז אריאל שרון, בניו עמרי וגלעד, החבר המממן הצמוד דוד אפל, המזכירה הנאמנה והוותיקה, שולה זקן, וראש עיריית אתונה. חשדות לשוחד, הפרת אמונים, מרמה, בושה. הפעם היה זה היועץ המשפטי לממשלה שהכריז עליו כזכאי: "לא ניתן להוכיח את החשד שאולמרט ידע על כל המתרחש תחתיו בלשכתו".

הוא המשיך הלאה, גבוה, רם, נישא, יהיר, שחצן, ללשכת ראש הממשלה, למלחמת לבנון השנייה, לוועדת וינוגרד. "אולמרט גיבש את עמדתו בלי מחשבה שנייה... כשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות..".

וכך מצאנו עצמנו השבוע מלווים נשיא לשעבר למשפט מיני עלוב, שר אוצר גנב ושר עבודה ורווחה "זכאי" לבית הסוהר. ולקינוח: כתב אישום נגד ראש ממשלה על תאוות בצע.

stella-k@globes.co.il