תקדים: שיעבוד פוליסת ביטוח שלא נרשם ברשם - אינו תקף כלפי צד ג'

בנק דיסקונט ובנק הפועלים התקוטטו על הזכות לקבל תגמולי פוליסת ביטוח ששועבדו לכל אחד מהם בנפרד. חברת "אולמי מלכה" שיעבדה את תגמולי פוליסת הביטוח שלה לטובת בנק דיסקונט, שרשם את השיעבוד בפוליסה עצמה. כעבור זמן הומחו התגמולים לאדם אחר (שיוצג על-ידי עו"ד אמיתי אביעד ממשרד אביעד-איטח) ששיעבד אותם לבנק הפועלים, שרשם את השיעבוד ברשם החברות.

"אולמי מלכה" עלו באש ונשרפו כליל. התגמולים הופקדו בנאמנות בידי עו"ד יעקב אביעד ממשרד אביעד-סרן, שביקש מבית המשפט להכריע למי מהבנקים למסור אותם.

בנק דיסקונט טען כי לו היו בודקים בבנק הפועלים את פוליסת הביטוח לפני רישום השיעבוד, היו מגלים כי הזכויות על הפוליסה כבר משועבדות. כן טען כי לפי פסיקת בית משפט השלום, אין חובה לרשום פוליסות ביטוח אצל הרשם, משום שהן אינן נרשמות בספרי החברה לפני שנוצרה תביעה להפסד.

למעשה, המחלוקת היתה על פרשנות סעיף 178 לפקודת החברות, הקובע רשימת שיעבודים שאם לא נרשמו ברשם החברות, יהיו בטלים כלפי הנושים.

השופטת רות רונן התבססה של ספרו של פרופ' שלום לרנר, "שיעבוד נכסי חברה", הסבור כי בניגוד לאנגליה - שם רשימת השיעבודים הטעונים רישום היא רשימה סגורה, ופוליסת ביטוח אינה כלולה בה - הרי שבישראל "לא הוציאה הפסיקה... נכס כלשהו מכלל הנכסים הטעונים רישום".

לרנר השווה בין נוסח פקודת החברות לנוסח חוק המשכון, והסיק כי "כלל השיעבודים בישראל, למעט משכון מופקד, טעונים רישום, ואילו באנגליה ובארה"ב מכיר המחוקק בחריגים שונים".

רונן סבורה כי "מסקנה זו משקפת גם את הדין הרצוי. כידוע, רישום השיעבודים של חברה ברשם החברות נועד כדי ליידע נושים אחרים של החברה בדבר השיעבודים הקיימים, כדי שהם יוכלו להביא שיעבודים אלה בחשבון בעת מתן אשראי לחברה כנגד ביטחונות. בהקשר זה אין מקום לטעמי להבחין בין שיעבוד של פוליסת ביטוח של חברה לבין שיעבוד של נכס או זכות אחרים".

לדעתה, גם אין להבחין בין שיעבוד פוליסה כאשר מקרה הביטוח כבר קרה, לבין שיעבודה בטרם קרות מקרה הביטוח. מאחר שהשיעבוד של דיסקונט לא נרשם אצל הרשם, היא הורתה לנאמן להעביר את הכספים לבנק הפועלים. (ה"פ 692/08).