אחרי שההון סיכון הישראלי השתכר מהקלינטק, עכשיו מגיע ההנג-אובר

גם בישראל תלו תקוות בתחום, והאמינו שטכנולוגיות שפותחו במכוני מחקר אוניברסיטאיים ימצאו את דרכן לעולם המסחרי, ויהפכו את ישראל למעצמת טכנולוגיה ירוקה. התקווה לא התנפצה לגמרי, אבל ניכרת התפכחות. כעת נראה, שהתחום לא יממש את החלומות שטוו לו אנשי ההון סיכון בארה"ב, לא כל שכן בישראל.

לפי נתוני ארנסט אנד יאנג, 2008 הייתה שנת שיא בהשקעות הון סיכון בקלינטק בארה"ב: 4.7 מיליארד דולר הושקעו בחברות בתחום - זינוק של כ-68% לעומת 2007, אך הרבעון הרביעי העיד על נפילה.

לפי דו"ח המאני-טרי של PwC, מגזר הקלינטק בארה"ב רשם גידול של 89% במונחים כספיים ברבעון השלישי של 2009, עם השקעות בחברות מגובות הון סיכון בהיקף של 898 מיליון דולר. מספר העסקאות שהושלמו ברבעון השלישי גדל ב-16% ל-57 עסקאות.

מאז 2002, חברות הקלינטק בארה"ב מגייסות כסף מקרנות ההון סיכון. אך בעוד היקף ההשקעות עלה בהדרגה, לא נרשמו בתחום אקזיטים מרגשים למדי, הנפקות סוחפות או רכישות שמנות.

זו לא הזמנה להספיד את הקלינטק - הוא דווקא צפוי להניב אקזיטים גדולים, אבל ההון סיכון לא יהיה שם כדי ליהנות מהם. הסיבה היא, שכדי להקים חברת ענק בתחום האנרגיה למשל, יש צורך במימון שכבד גם על הקרנות הגדולות בעמק הסיליקון.

כך, גם אם יצמחו בישראל חברות קלינטק מבטיחות, הרי שההון סיכון המקומי יישאר מחוץ לחגיגה. המחסור בתשתיות, בתמריצים ממשלתיים ובכסף, לא יאפשר לו להשתתף. ולא בכל הסיבות הללו יש את מי להאשים - ישראל, אחרי הכול, היא מקום קטן.

חלק מחוסר ההתאמה נובע מכך שעיקר מודל ההון סיכון הוא לקיחת סיכון למען פוטנציאל תשואה עתידי גבוה, אבל בקלינטק נדרשות השקעות גדולות. אם לפני שלוש-ארבע שנים היו קרנות שהשקיעו כ-100 מיליון דולר בחברת דלקים ביולוגיים, היום זה כבר לא קורה. ולא רק בגלל המשבר. "גם בהון סיכון לא בטוחים כמה צריך להשקיע בחברות קלינטק", אמר לאחרונה ריץ' וונג, שותף בקרן אקסל פרטנרס. "הקונספט מתהווה, אבל הוא לא ברור".

התובנות הללו מביאות את בכירי ההון סיכון בארה"ב לעבוד עם בנקאי השקעות וקרנות חוב, כדי למצוא מימון עתידי לחברות הקלינטק שלהם. יש מי שתולים תקוות בממשלות, וחלקן גם מתגשמות. הנה, למשל משרד האנרגיה האמריקני הודיע בקיץ על הקצאת 2.4 מיליארד דולר לפרויקט המכונית החשמלית, שישלימו מימון פרטי.

"המודלים כשלו"

חזי רם, לשעבר סגן נשיא לפיתוח עסקי באורמת, עוסק כיום בתחום האנרגיה המתחדשת עם החברה שלו, רם פאואר, שמפתחת פרויקטים בתחומים הגיאותרמי והתרמו-סולארי.

רם מכיר בחוסר ההתאמה של ישראל בפרט וההון סיכון בכלל לתחום הקלינטק. לדבריו, "אני מתמחה בייצור חשמל נקי, תחום שההון סיכון בישראל וארה"ב יתקשה לגדל בו חברות מוצלחות. קורה בקלינטק מה שקרה בדוט.קום: שופכים הרבה כסף על הרבה חברות ויוצרים בועה שתפקע. רק אחרי שהרבה כסף ילך לאיבוד, יצוצו הסיסקו, הגוגל והאורקל של הקלינטק.

"בתחום זה רוב הכסף הטיפש כבר הושקע, ומחלחלת ההבנה שאין תוצאות מהירות. אנחנו בשלב ההתפכחות שתוביל לקונסולידציה. זה תהליך שייקח שנים".

*מה ההבדל בין הקלינטק להיי-טק?

רם: "המוצר הסופי של חברות הקלינטק אינו התא הסולארי, אלא למשל חשמל, שהוא מצרך מפוקח. אי אפשר להגדיל את מתח הרווחים יותר מדי. האקזיטים שראינו בהיי-טק, כמו מיראביליס וכרומטיס, לא יקרו בקלינטק. הבעיה נובעת מכך שהלקוחות העיקריים הם חברות חשמל, כאלה שרוצות מוצר אמין לטווח ארוך. החדשות הטובות הן שגם המכירות מובטחות לטווח ארוך.

"חברות שהוקמו לפני שנתיים לא יכולות לספק את ההוכחה הזו, דרוש להן הון רב. בישראל אין הון בהיקפים הנדרשים, וחסרה היכולת ליישם".

לדברי רם, בתחום הסולארי התהליך כבר קורה. "חברות גדולות, כמו שארפ, יכולות להבטיח ללקוחות אמינות לאורך זמן. רק עם הערבויות הללו אפשר לממן פרויקטים חדשים. גם אם אמציא את המערכת הכי טובה ויעילה ואציע מחיר חשמל אטרקטיבי, עדיין הלקוחות ירצו להבין אם זה עובד. לכן, חברות בונות תחנות כוח עצמאיות. בישראל, חברת לוז למשל יכולה להשיג מימון להקמת תחנת כוח".

*כמה עולה תחנת כוח כזו?

"תחנה שמייצרת לפחות 50 מגוואט, ותפעל מספר שנים, תעלה 250-300 מיליון דולר".

* גם בביומד דרושים השקעה גדולה וזמן רב.

"נכון, אבל בביומד כשחברה מאשרת תרופה, היא נהנית מ-15 שנות הגנה עם הפטנט ויכולה להיות רווחית מאוד. חשמל אינו תרופה אלא מצרך יומיומי, ויש תחרות על המחיר".

רם מדגים את טענותיו על התחום הסולארי. "הון רב זרם לחברות אלו", הוא אומר, "אך בשל המשבר מחירי הסיליקון ירדו מאוד. המודלים העסקיים התיאורטיים כשלו".

"אין מנוס מתמריצים"

ד"ר רות דגן, שותפה במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, ומנהלת מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים, סבורה גם היא כי הציפיות שהקלינטק יציל את ההיי-טק הישראלי, הן ללא כיסוי.

לדבריה, אין בקלינטק הישראלי מספיק יישומים מעשיים, ו"כשאין יישום וייצור, זה משדר מסר הססני. בנוסף, הפרויקטים דורשים גיבוי ממשלתי, שלא קיים".

*שוב מבקשים כסף מהקופה הציבורית?

"לא צריך לצפות שהמדינה תקציב תמריצים כמו באירופה וארה"ב. אבל, שלפחות תפעל להסרת מחסומים רגולטוריים שקשורים למנהל מקרקעי ישראל, לתכנון ולבנייה, שמפריעים למיזמים להתפתח.

"הממשלה יכולה ליצור חבילת תמריצים, שתגדיל את הביטחון של משקיעים ותאפשר להגדיל את היציבות וההשקעות בתחום. לא צריך לעשות את זה דווקא עם ערימת מזומנים על השולחן".

*וקרנות ההון סיכון יישארו בחוץ?

"הדרך הנכונה היא שיתוף של קרנות מקומיות וזרות, או אופני מימון שונים לפי שלבי ההתפתחות של הפרויקט".

*גם ההיי-טק המסורתי הצליח בישראל, אבל לא יושם פה. למה שזה לא יקרה בקלינטק?

"כי בתחום הזה משקיעים רוצים לראות יישומים בפועל".

לדגן יש אמון ביכולות הקלינטק בישראל, ולדבריה "השנה האחרונה הייתה קשה בגלל המשבר, אבל יש התאוששות בהצטלבות דרכים מעניינת. אנחנו נמצאים לפני קבלת החלטות עולמיות על חלוקת מכסות הפחמן, שייכנסו לתוקף בסוף 2012. מדינות רבות נערכות להפחתות הפליטה, למרות שכרגע יש אי-בהירות, בגלל המשבר. ברגע שייקבעו מחירים לפחמן, התחום יצעד קדימה, וישראל עדיין יכולה להיות חלק מהזירה העולמית".

הפתרון - בחדשנות

איתי ז'טלני, שותף בארנסט אנד יאנג לתחום הקלינטק, דווקא מאמין שיש לקרנות הישראליות אפשרות להשתלב בגל הירוק. לדבריו, ההון סיכון משקיע בתחומים בהם השוק צומח במהירות ויש צורך בחדשנות, כך שהקלינטק מתאים למודל זה. "אבל", הוא מדגיש, "בגלל שההון המצוי בידו מוגבל, על ההתמקדות להיות במקומות בקלינטק בהם היקף הכסף המצוי יספיק כדי להגיע לשלב בו ניתן לממש את ההשקעה".

ויש לז'טלני גם פתרון להשתלבות ישראלית בתחום: "מרבית תחומי הקלינטק זקוקים לחדשנות טכנולוגית כדי להתחרות בפתרונות פחות ידידותיים לסביבה וזולים בהרבה. כאן, יש לישראל יש מה להציע", הוא סבור. *