ארקדי מתח את החבל

השיטה עבדה מצוין עד שהתפוצצה לו בפרצוף: תתחבר למוקדי כוח. תענג אותם, תרפד אותם, תבטיח להם, תכניס אותם שותפים, תאתגר אותם בסיפור רב-לאומי, תאכיל, תשקה אותם, תגלגל ותשלם הרבה, נקי או שחור, בצ'ק או במעטפה, בבנק או בעיירת חוף, על-פי הצורך והאיש. שתמיד תמיד יהיה הקשר הנכון, עם פוליטיקאים, פקידים בכירים, אליטות, בכירי העסקים, ראשי ביון, מפקדי משטרה, עיתונאים, סלבריטאים. כל מדינה וכוכביה. כל מדינה ודעת הקהל שלה.

תקראו לו אלכסנדרוביץ' גאידמק, ארקדי, אריה בר-לב, מיסטר ארקדי, אריק, מונסיניור גאידמק, או פשוט "ארקדי שלנו הגדול מכולם" - השיטה שלו, אותה שיטה בדיוק, עבדה. מדינה אחר מדינה.

הוא לא המציא את זה, הוא רק שכלל ופרס על-פני הגלובוס. צרפת, ישראל, רוסיה, קזחסטן, אנגולה, יוגוסלביה, עוד כמה ממדינות מזרח אירופה, אפריקה - עד דרום אמריקה הגיע. עשרות שנים, הרבה מאוד מיליארדים, כמה דרכונים, הרבה סודות, המון המון קשרים.

עד שהחבל התחיל להיפרם. הוא מתח אותו הרבה יותר מדי, הוא מעך אותו, השתכנע שהוא החכם הגדול, הענק שאין בלתו, שחשף את הדי.אן.אי של התאווה והבצע המובילים את בעלי הקשרים והכוח, והם מונחים בידיו. לא הביא בחשבון את האגו, הכוח והשיטה הדומה של אלה שהרגיז, העליב, ניצל ושכח.

ארקדי גאידמק איבד את יד הקסם, יותר נכון את יד הנפץ. ושמא מוקדם להספידו? אומרים על גברים צנועי קומה שלעולם לעולם יחסרו להם כמה סנטימטרים לגובה. זה הנפוליאון שלהם, הסדין האדום של חייהם, השטן והמשיח, הרעב שאי-אפשר להשביע ולמלא, שמוביל ודוחף את חייהם. אז אולי הוא עוד יפתיע.

בית המשפט הצרפתי גזר עליו השבוע 6 שנות מאסר בגין סחר לא חוקי בנשק ומתן שוחד. מר ארקדי - חבר של נשיאים, שאחד מהם העניק לו ב-1995 עיטור גבוה על שהפעיל את קשריו במערכות הביטחון והפוליטיקה ביוגוסלביה ושחרר טייסים צרפתים שמטוסם הופל - יוותר כנראה על מנעמי הגורמה הצרפתי ויישאר במוסקבה הקרה.

לצדו נגזר דינם של עוד 41 צרפתים: שר פנים לשעבר, בן של נשיא לשעבר, יועץ לנשיא, עיתונאי וסופר ידוע ובעל מהלכים בתקשורת, מושל מחוז לשעבר, מקורבי מערכות הביטחון הצרפתיות, אנשי עסקים ופקידים בכירים מכאן ומשם...

את השיטה שפיתח בעולם - שכלל כאן. הוא התחבר. הוא נצמד. הוא הצמיד. במישרין ובעקיפין. רצה להיות המלך. ראש העיר, שר? אולי ראש ממשלה? פוליטיקאים התייצבו מימין ושמאל, מזרח ומערב, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, אנשי אהוד ברק, ואנשי אריאל שרון.

מהביון הגיעו דני יתום, פעם ראש המוסד וראש מטה אהוד ברק; אבי דגן, לשעבר בכיר במוסד; ואריה עמית, לשעבר ניצב במשטרה. היו אלופים ותתי-אלופים. היה לו לדבריו "האיש שניהל את הקבינט של אריק שרון", אורי שני, גם "האיש שניהל את חברת החשמל", שלמה רוטמן. היו עורכי דין כמו אמנון זכרוני במסיבת הסילבסטר ההיא (2006). גם ח"כים ממפלגת הגמלאים של פעם, דודו טופז, מורן אטיאס, אוחנה, רביבו, נמני ובר רפאלי.

הוא שבה את דעת הקהל, קנה את בית"ר ירושלים, סייע לבני סכנין, חילק בנדיבות כרטיסים למופעים, הכריז על "צדק חברתי", תרם מאות מיליוני שקלים לקשיי יום ולפינוי נפגעי הטילים מלבנון השנייה לניצנים.

העסקים נמשכו אחרי הכסף: זכי רכיב, משפחת אביב ואוסיף, קצת טיב טעם, ביקור חולים, חבילה באפריקה ישראל של לב לבייב ("לא הסתדרנו") - הם מכירים מזמן, מיהלומי אנגולה, המדינה שארקדי מכר לה נשק בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם. שניהם בצרות.

גם כאן הוא הגזים. עכשיו כתב אישום על הלבנת הון, צו מעצר ערבות של מיליונים, עיקולים...

stella-k@globes.co.il