קביעת שווי רכישה בירושה

לעתים נקבע שווי הרכישה על סמך ירושה מלפני שנת 1981. יש אפשרויות לתכנון מס נבון גם במצב זה

העוסקים במיסוי נדל"ן מנידים ראשם באכזבה כאשר הם שומעים שנכס שהועבר בירושה מקורו בפטירת מוריש שחלה בין אפריל 1961 לאפריל 1981. במקרה כזה, שווי הרכישה של היורש יהיה השווי שנקבע לצורך מס עיזבון של המוריש, וכך גם יום הרכישה. היורש אינו נכנס בנעליו, וכתוצאה מכך נשללת האפשרות ליהנות משיעורי מס מופחתים ("היסטוריים") להם היה זכאי המוריש, במקרים בהם רכש את הנכס עד סוף שנת המס 1960 (1.4.61).

עם זאת, גם במצב זה יש עדיין מקום לתכנון החבות במס. כך לדוגמה, יש מקום לבדוק האם ניתנו המקרקעין במתנה זמן קצר לפני הפטירה, ושולם מס רכישה באותה מתנה. במקרה כזה תהיה זכאות בכל זאת לכניסה לנעלי המוריש ולשיעור מס היסטורי, גם אם רואים מתנה זו לכאורה כבטלה במשקפי חוק מס עיזבון.

כמו כן, יש לבדוק בכל מקרה את קיומה בפועל של שומת מס עיזבון. בהיעדר שומת מס עיזבון, ניתן לפנות לשמאי מקרקעין ולקבל ממנו חו"ד על שווי המקרקעין במועד הפטירה, ולהתחיל דיונים עם המנהל על השווי באותה תקופה נושנה, כאשר ברור כי ככל שייקבע שווי גבוה יותר - שווי זה יהווה עלות לצרכי המכירה של המקרקעין, ויפחית את מס השבח (מבלי שישולם מס עזבון).

ככל שנעשתה לנכס שומת מס עיזבון, אזי המצב מעט שונה. הנישום מחויב לשומת מס העיזבון ואיננו יכול להוכיח שהשווי היה גבוה יותר. מנגד, ניתנה סמכות למנהל להפחית מן השווי של מס העיזבון אם שוכנע כי השווי לצרכי מס עיזבון נופח כתכנון מס לעתיד. אם בכל זאת קבע כך המנהל, יכולים גם הנישום וגם המנהל להתעלם מן השווי לצרכי מס עיזבון, ולנסות להוכיח כל אחד את השווי האמיתי. דהיינו, בהתעלמות משומת מס העיזבון צומח סיכון גם למנהל, כיוון שהתוצאה הינה התעלמות משומת מס העיזבון ופנייה לשווי, ולא קבלה אוטומטית של עמדת המנהל.

לא רבים יודעים, אך בהינתן קביעה סופית של שווי לצרכי מס רכישה הנמוך מהשווי שנקבע לצרכי מס עיזבון, מס העיזבון ששולם לכאורה בעודף בשל הפרשי השווי ניתן כזיכוי ממס השבח, כשהוא צמוד ובתוספת ריבית (ביחס לתקופה שלפני 1.10.1984 הזכאות היא לריבית לא צמודה בלבד, אולם בתיקון 36 לחוק הוסמך המנהל להתיר הפרשי הצמדה גם ביחס לתקופה זו).

לא ניתן לסיים את הדיון מבלי להזכיר דרך נוספת לחיסכון במס בקשר לירושות שאירעו בתאריכים אלה, וזאת על מנת למנוע חיוב בשיעורי מס גבוהים ביותר הנובעים מחישוב לינארי במס שבח. בהקשר זה, מקום שהנכס רשום רק על שם בן הזוג שנפטר בתאריכים הלא רצויים, ניתן לטעון לאור הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, כי לא כל הנכס היה של בן הזוג שנפטר וכי מחצית הנכס הייתה שייכת לבן הזוג השני, אשר לא נפטר באותה תקופה, כך שמועד הרכישה שיקבע בעת ירושת חלקו של בן הזוג השני יוביל לשיעור מס שבח היסטורי לפחות על מחצית הנכס. תכנון מס זה זכה לפסיקה רבה, ויש בגינו מקום לרשימה נפרדת.

הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.