אם הייתי צריך להגדיר את דעותיי בנושאים פוליטיים-מדיניים הייתי בוחר בביטוי "שמאל מותנה". שמאל על שום שאני מוכן לוותר על הרבה, על המון, על כמעט הכל ואולי הכול, כדי לקבל שלום. ההתניה היא שיש עם מי לדבר ולעשות שלום, וכל עוד אין אז אני לא שמאל, לא ימין, אלא רציונליסט. כלומר: אם אין פרטנר אין ויתורים עד שיאמרו רוצים אנחנו.
הקדמה זו נחוצה כדי להסביר את עמדתי לפיה על הממשלה לבטל את החלטתה להקפיא את הבניה בשטחים. דעתי זו לא נובעת מתוך אהבת ההתנחלויות, אלא מתוך הנסיבות. לי זה נראה נורא פשוט: ההחלטה על ההקפאה באה כדי "לחזק את אבו מאזן", במיוחד לאחר שהמנהיג הפלשתיני הודיע על כוונתו לפרוש. לא יודע איך ולמה, אבל אבו מאזן נתפש בעולם, וגם כאן, הדבר הטוב ביותר שיש, ומכל מקום הכי פחות רע מכל אלטרנטיבה.
כמו הרבה דימויים ותדמיות, גם זו לא כל כך מתיישבת עם העובדות. אמנם אבו-מאזן מדבר ומתנהג כאדם מתון, אבל מכיוון שהוא חסר כוח, אז המתינות שלו לא שווה הרבה, כי הוא ממילא לא יכול לפעול על פיה.
למרות זאת העולם החליט שצריך לחזק את המנהיג החלש הזה, וקיפאון הבניה היה אמור לשמש כזריקת חיזוק. חבל שלא שאלו קודם את אבו-מאזן, מכיוון שהוא ממש לא מתלהב.
בעיניו, ובפיו, משמעות ההחלטה היא שישראל לא מוכנה להסדר אלא מעוניינת בהמשך הכיבוש, ולכן הוא, אבו מאזן, אינו מתכוון לחדש את המשא ומתן כפי שאובמה קיווה שיקרה לאחר ההקפאה.
פעם חשבנו שהטקטיקה "שום דבר לא מספיק" שייכת לערפאת. מסתבר שזה עניין של מנטאליות, או, אולי, חרדה בפני הצורך לעמוד בפני אפשרות של הסדר. בכל מקרה אני לא מבין איך לעולם לא נמאס מהדבר הזה, וגם לממשלה שלנו. אתם, הממשלה, החלטתם על הקפאה כדי לחדש את המשא ומתן.
אבו מאזן הבהיר שזה לא יקרה אז מה הטעם לקיים את ההקפאה? אם ישראל הייתה מחליטה מיד לחזור להתיר מחדש את הבנייה, אולי זה היה מבהיר לפלשתינים שאנחנו לא מוכנים למשחקים האלה. פעם נתניהו טבע את האמירה: יתנו וקבלו; לא יתנו לא יקבלו. אני מציע אמירה נוספת: לא רוצים לא צריך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
