חשופים: הושלמה הרפורמה בדין המשמעתי של עורכי הדין

ביוני 2008 ביצעה הכנסת רפורמה בדין המשמעתי של עורכי דין, שחלקיה האחרונים נכנסו לתוקף בימים אלה. גולת הכותרת של הרפורמה היא הגברת השקיפות בהליכי המשמעת: עד היום הליכי המשמעת נוהלו בדלתיים סגורות; שם הנאשם היה מתפרסם רק אם הושעה (וגם אז הפרסום נעשה בילקוט הפרסומים, הרחק מעין הציבור); פסקי הדין לא היו מתפרסמים, אלא אם הנאשם היה מערער לבית המשפט; וכשהלשכה כבר פרסמה פסק דין, שם הנאשם היה חסוי.

מעתה, הדיונים מתנהלים בדלתיים פתוחות, לשכת עורכי הדין מחויבת לפרסם את פסקי הדין המשמעתיים, ועונשי השעיה בפועל אינם נדחים אוטומטית עד להכרעה בערעור המוגש לבית הדין הארצי. את הערעור על החלטתו מגישים מעתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ולא לעליון, שהפך לערכאה רביעית שתדון בערעור ברשות רק בעניינים עקרוניים.

פרסום פסקי הדין, צריך להדגיש, מהווה "עונש" נוסף עבור עורך הדין הנאשם. רק במחוז תל-אביב, למשל, מגישה ועדת האתיקה מידי שנה כ-200 קובלנות נגד עורכי דין - רובם מורשעים ולא מעט מהם נידונים לעונשי השעיה בפועל, כאשר רק לעיתים רחוקות מתערב בית המשפט בענישה.

"גלובס" חושף מספר פסקי דין שניתנו באחרונה בבית הדין המשמעתי בתל-אביב, הממחישים את הנושאים השונים בעניינם מוגשות התלונות.

1. לקוח שהוא קרוב

עו"ד יוסי סלוביק הושעה ל-9 חודשים בפועל ושנה על-תנאי (אליהם הצטרפו 3 חודשים בפועל מתוך 9 חודשים על-תנאי שנגזרו עליו בתיק קודם), בגין התנהלותו מול לקוחות שהם קרובי משפחתו, במסגרת הסכם פשרה שהשיג עבורם.

אמנם הוא זוכה מחמת הספק מעבירה של גניבת כספי הלקוחות, אך הוא הורשע בעבירות אחרות, משום שלא תיעד את פעולותיו, לא פתח חשבון פיקדון או נאמנות, בו אמור היה להפקיד את כספי הסכם הפשרה, ולא תיעד את ההסכמות אליהן הגיע עם הלקוח.

נדחתה בקשת הקובל להרחיקו לצמיתות מהלשכה. אך בית הדין קבע קביעות חשובות לעניין חובות עורך הדין כשהלקוח הוא בן משפחה.

"אסור שהקירבה המשפחתית בין עורך הדין ללקוחו תמנע ממנו את קיום הוראות החוק וכללי האתיקה. הקירבה המשפחתית אינה גורם הממתן, מבטל, מסייג או מצמצם את קיום החובות המוטלות על עורך הדין. אדרבא, עליו להזהיר עצמו במקרים אלה באזהרה מיוחדת שתמנע קירבתו אל המידרון החלקלק של זלזול בהוראות החוק", נקבע.

בשל זיכויו של עו"ד סלוביק ממספר אישומים חמורים יותר ובשל מצבו הרפואי, החליט בית הדין להקל יחסית בעונשו.

2. דיבה במהלך דיון

עו"ד נסים זידאן הגיש הודעה לבית המשפט, בה התייחס לעו"ד רמי קרופניק שייצג צד ג'. בהודעה הוא ייחס לקרופניק מניעים פסולים וגזעניים. "נוכח העובדה כי הח"מ הינו עורך דין ערבי, וככזה צריך להיות משרתו של עו"ד קרופניק ולהתרוצץ ולרקוד לפי חלילו", כתב זידאן.

זידאן הורשע בגין כך ב-4 עבירות אתיות (התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, התנהגות מחוסרת דרך-ארץ לצד שכנגד, מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע). במסגרת הסדר טיעון הוא נידון לנזיפה, 6 חודשי השעיה על-תנאי ו-5,000 שקל פיצוי למתלונן.

באחרונה נקבעה בעליון בדעת רוב ההלכה החדשה (חיר נ' גיל), שלפיה חוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מוחלטת לדברי דיבה הנאמרים במהלך דיון משפטי או נכתבים בכתבי הטענות - גם אם לא נאמרו לצורך הדיון ולא שירתו אותו.

בית הדין ציין את הערות השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר, לפיהן את הידרדרות תרבות הדיון בבתי המשפט יש לפתור, בין היתר, באמצעות הדין המשמעתי. נוכח כנות החרטה שהביע זידאן, בית הדין אימץ את הסדר הטיעון.

3. חופש הביזוי

עו"ד יעקב גנים התפרץ על דייני בית הדין הרבני והאשים אותם בכך שנקטו צד בהליך שבו הוא מייצג. הדיינים מחו על דבריו, אך גנים עמד בשלו. מתברר כי בעבר כבר התנצל בפני בית הדין על אמירות דומות. גנים הכחיש כי אמר את הדברים וביקש להיבדק בפוליגרף, אך בית הדין המשמעתי דחה את בקשתו.

כן נדחתה טענתו, לפיה זו תרבות הדיבור והדיון שהטביעו עורכי דין העוסקים בענייני משפחה. הדיינים ראו חומרה יתירה בכך שגנים לא ראה פסול באמירה שבית הדין הרבני הפך לצד בעניין. בסופו של דבר הוא נידון ל-4 חודשי השעיה על-תנאי.

"חופש הביטוי אינו מתיר את חופש הביזוי", פסקו הדיינים, וציינו כי הקלו בעונשו משום שבית הדין כבר הענישו בכך שאסר עליו להופיע בפניו לתקופה מסוימת.

4. שכר-טרחה מותנה

עו"ד גדעון בן-אור אינו מצעירי המקצוע. הוא עוסק בו כבר 17 שנים, תחילה בפרקליטות מחוז מרכז, אחר כך כסניגור פרטי וכיום הוא עוסק בדיני תכנון ובנייה בסקטור המושבי. הוא כשל בכך שהתנה את שכר-הטרחה שיקבל בתוצאות המשפט הפלילי של הלקוח.

בן-אור ייצג נאשם שעמד לדין בגין עבירות תכנון ובנייה. למרות שבפועל לא היה ייצוג - הלקוח הפסיק את ההתקשרות עם בן-אור בשלב שהוא עשה עבורו מאומה - הוא הועמד לדין משמעתי.

בקובלנה נאמר כי הסכם שכר-הטרחה כשלעצמו, גם אם לא בוצע, היה לא חוקי ולא אתי, מה גם שבן-אור סירב להחזיר ללקוח צ'קים דחויים שניתנו לו על החשבון.

הדיינים התחשבו בכך שאין לו הרשעות קודמות, שהוא עבר את העבירה בשוגג והפנים את טעותו וכן שהוא הגיע להבנות עם הלקוח שחזר בו מהתלונה. הם אימצו את הסדר הטיעון וגזרו עליו נזיפה ו-1,000 שקל הוצאות לקובל.