המבקר הפך למבוקר

ירון זליכה, איש אמונו של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, לחם בשחיתות, ניצב כחומה בצורה בפני בעלי ההון והציל להערכתו את המשק הישראלי מהתמוטטות קולוסאלית ב-2003. במשך 4 שנים הוא שימש בתפקיד הרגיש של החשב הכללי באוצר, אבל מסתבר כי היה לו זמן פנוי לעשות כמה ג'ובות מהצד.

בשבוע שעבר קבע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח שהונח על שולחן הכנסת, כי זליכה חרג בשעות העבודה ובשכר שקיבל כמרצה במוסדות אקדמיים במקביל לכהונתו כעובד בכיר בשירות המדינה. ועל זה היתה אומרת סבתא לוניה: אזוי! וסוראמללו מירושלים היה מוסיף בחיוך עקום: מי שגר בבית זכוכית, שלא יזרוק אבנים על אולמרט.

אני באמת מתקשה להבין את זליכה. הוא ידע שהפה הגדול שלו, מלווה בלא מעט מופעי ראווה של צדקנות ומוסרנות, הקים לו אויבים רבים שהיו מוכנים לעשות הכל, כולל הכל, כדי להפיל אותו. וכשכל העולם ואשתו (גם אם היא לא ציירת) מחפשים אותו - הוא אינו שועה לאזהרות ומסתבך בפרשייה אומללה שכזו.

זליכה, קרוב לוודאי, אינו מושחת. אבל גם לא הילד עם האצבע בסכר, כפי שאהב להציג את עצמו. במקרה שלו, נראה שהילד תקע את האצבע בעין. עכשיו הוא זקוק לשטיפה.