זה מה שאלוהים רוצה?

פרשת אלון היא הזדמנות לדתיים לברר אם רצונם להגן על סוטים שפוגעים בילדיהם

"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (ויקרא יח, 22). העובר עליו בנוכחות עדים ובהתראה חייב מיתה, והוא חל במידה שווה על מי שהיה אקטיבי בפעולת העבירה כעל מי שהיה שותף פסיבי (סנהדרין נד, ב', גוגל ערך משכב זכר בהלכה היהודית).

מטבע הדברים לא יכולה להיות עבירה חמורה מזו שחייבת במיתה. ואמנם, הדתיים ידועים כלוחמים ללא חת בתופעה ובאנשיה. הפגנות של דתיים, בעיקר חרדים, נגד מה שקרוי מצעד הגאווה הן מן הסוערות במדינה. ובצדק, שהרי כאמור כל מי שמשתתף בצעדה כזאת חייב במיתה.

אבל אם יהודי "רגיל" צריך למות בגלל היותו הומוסקסואל (גבר או אשה, לא משנה), הדעת נותנת שאנשים מאמינים חייבים על אותה "עבירה" בשבע מיתות. ולמרות זאת אנחנו קוראים, שומעים ויודעים שהתופעה היא די נפוצה אצל דתיים בכלל, ואצל חרדים בפרט.

כלומר יש פה בעיה. קצת קשה להילחם בהומוסקסואליות חילונית, כאשר ה"תועבה" קיימת גם אצל ה"לוחמים" עצמם. הפתרון שהחברה הדתית מצאה מאד אופיני לציבור שמנסה למצוא דרך לחיות בחברה מודרנית על פי חוקים וכללים ארכאיים. יש כאלה בציבור הדתי המכחישים קיומה של התופעה, או טוענים שהיא קימת במספרים קטנים. אבל יותר ויותר מנסים להתמודד עם התופעה, כפי שעושה פורום "תקנה" שחשף את הרב מרדכי אלון. לחשיפה ניתנה הכותרת של הטרדות מיניות, אבל למעשה מדובר בהטרדות כלפי זכרים.

מעניין שבזה כמעט לא עוסקים. מדברים ודנים על הטרדות "מיניות". המילה הומוסקסואליזם כמעט אינה מוזכרת, וזה חבל מאד. כי אם אכן מדובר ב"רעידת אדמה" בציבור הדתי, הרי שפרשת אלון יוצרת הזדמנות לאותו ציבור להתיצב פנים אל פנים מול הבעיה הקימת אצלם.

הסתרתם של עברינים בכלל, ורבנים בפרט, לא מצמצמת את ממדי הבעיה, אולי להיפך. היא בוודאי לא מונעת את ה"בושה", כי אדם ערכי צריך להתבייש במה שנעשה, לא במה שמתפרסם. אדם ערכי צריך בעיקר לחוש חמלה לעשרות, אולי מאות, אולי אלפי ילדים שחייהם ניזוקו מניצול מיני של מבוגרים או צעירים כמותם.

יש כאן, כאמור, הזדמנות לעסוק בבעיה בלי הצביעות וההתכחשות שאנו מורגלים להן. בשביל זה צריך שיקומו רבנים אמיצים ויקראו תיגר על מוסכמות, אפילו הלכתיות. הם צריכים לשאול את עצמם, ולהשיב לצאן מרעיתם, אם האלוהים, "הטוב והמיטיב", אכן רוצה במצב בו מפקירים ילדים, ילדות, צעירים וצעירות לסטיות והטרדות מיניות של בעלי סמכות. ה

ם צריכים לשאול עצמם כמה דתיים ורבנים המשיכו במעשיהם רק משום שהציבור שלהם נהג כמנהג שלושת הקופים: לא רואה, לא שומע, לא מדבר.