פרויקט מיוחד - מלכי הביצה: על מי מרכלים הכי הרבה בישראל?

מדוע נשארו איתן ורטהיימר, גיל שויד ובני שטיינמץ מחוץ למדורי הרכילות? ■ למה אנשי עסקים כל-כך אוהבים שמרכלים עליהם? ■ רשימת האנשים שהכי כיף לדבר עליהם ■ במקום הראשון - בנימין נתניהו ■ צפו בדירוג המלא

למה אנשי עסקים כל-כך אוהבים שמרכלים עליהם, ואיך זה שהם הפכו לכוכבים הבלתי מעורערים של מדורי הרכילות בעיתונות היומית? אולי זו עוד אחת מתוצאות הלוואי של ההתפתחות המואצת בתחום העיתונות הכלכלית בישראל בשנים האחרונות.

האם זה טוב או רע להיות בכיר בקהילה העסקית שמופיע הרבה בטורי רכילות? האם זה עוזר לעסקים, או שמא יכול גם להפריע להם? על כך הדעות חלוקות.

רכילות עסקית 1-5
 רכילות עסקית 1-5

רכילות עסקית 6-10
 רכילות עסקית 6-10

היחידים שעדיין מתחרים בכבוד עם ה"סלבס" הכלכליים הם הפוליטיקאים. לא לחינם מי שקטף את המקום הראשון הוא ראש הממשלה; כשלצדו בעשירייה הראשונה חברים מהצמרת הפוליטית והמדינית, ציפי לבני (4), אהוד ברק (5) ושמען פרס (8).

גם הדירוג הגבוה של נוחי דנקנר (10), יקיר התקשורת והאיש החזק בעולם העסקים, ושרי אריסון (9) הוא הגיוני, בעיקר נוכח הפעילות העסקית רבת הזרועות של דנקנר והחיים הסוערים של המיליארדרית מספר אחת. אך יש גם כמה הפתעות.

מעניין כי עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום, פרץ קדימה ועקף בסערה את מיטב מנהיגנו כל הדרך אל המקום השלישי. מקביליו בתפקיד, דוד אבנר מנכ"ל אורנג' וגיל שרון מנכ"ל פלאפון, הסתפקו במקומות 92 ו-16 בהתאמה.

שפירא עלה על הפודיום מכוח אישיותו וכנראה גם בשל חיבתו וחוסר הפחד שלו מהתקשורת. שותפים לו לאותו קונספט הם גם יעקב פרי (11) ומשה גאון (15), שהצליחו להתברג גבוה יותר באופן משמעותי מבעלי עמדות מפתח בכירות ומשפיעות מהם בעולם העסקים, כמו עידן עופר (12), לב לבייב (27), אלי יונס (17), אהוד אולמרט (22) ואלפרד אקירוב (24), שחולק את אותו מספר אזכורים עם "בכיר" אחר במשק, השחקן יהודה לוי.

אגב, גם ציון קינן (7) וגם עמוס שפירא הם שני שכירים שהצליחו לעקוף את בעלי המניות שלהם בתור לאייטם, כשהם מותירים מאחוריהם ענן אבק. קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, מנפנף לאריסון שנמצאת שני מקומות אחריו, ושפירא מחייך אל דנקנר שנמצא 7 מקומות מתחתיו.

על בר רפאלי אין הרבה מה לומר. האמת היא שגם אם היא היתה מתברגת למקום הראשון, אף אחד לא היה מופתע. רפאלי גם העניקה בדירוג רוח גבית למיליארדר טדי שגיא (46), בעיקר בזכות כמה שבועות בהם ניהל איתה מערכת יחסים מעורפלת של ידידות/זוגיות/סימביוזה עסקית. כך או כך, שגיא מונף הישר מלונדון הגשומה למרכז הדירוג, כשהוא חולק את מקומו עם יעל בר-זוהר.

אלה שהפתיעו

ויש גם את אלה שהפתיעו בכך שטסו השנה מתחת לרדאר של כתבי הרכילות. בראש ובראשונה יו"ר שטראוס גרופ, עפרה שטראוס, שנמצאת במקום האחרון בדירוג עם 40 אייטמים בלבד. למרות שנה לא נטולת הרפתקאות שעברה, אולי מישהו שם חסם בגופו את התקשורת והצניח אותה אל תחתית הרשימה. ללמדנו שאם היחצ"ן שלך רוצה להחריש את נוכחותך, הוא יכול.

כך גם לגבי צדיק בינו, אודי אנג'ל, שלמה ינאי וניר ברקת, שעשו הרבה כותרות השנה אבל לא מהסוג שמעניין את מדורי הרכילות היומיים (לידיעת הקוראת שרית חדד, שחולקת איתם את העשירייה הסוגרת).

עוד הפתיע: שי אגסי, שלמרות ההייפ המטורף שהצליח לייצר סביב המכונית החשמלית הגיע אך ורק למקום ה-56 המכובד בעניינים רכילותיים, נתון שישמח קצת פחות את שלמה ארצי, שחולק איתו את אותו מספר אייטמים.

תופעה דומה, אגב, שייכת לצמד הבכירים מושכי האש אורי שני ודני דנקנר, שכיכבו בראש סדר היום הציבורי, כל אחד מהם עם פרשייה בעייתית אחרת: שני עם הסכסוך המתוקשר עם גאידמק ודנקנר עם הסכסוך עם המפקח על הבנקים; ועדיין, הם לא הצליחו להיות פופולריים יותר מצביקה פיק. זאת ללמדנו, שגם אם יש לך בנק או אוליגרך לנהל, מקדם הפופולריות שלך עשוי להיות זהה לזה של מוזיקאי בעל תספורת נבולה ומלתחה שנויה במחלוקת.

המנצחים הגדולים של הדירוג הם דווקא אלה שלא נמצאים בו, למרות שנוכחותם בזירה העסקית המקומית מורגשת היטב. איתן ורטהיימר, גיל שויד, בני שטיינמץ, ליאון קופלר, סמי סגול ואהרון שקד - הם רק חלק מרשימה של בכירים במשק שלא נכנסו לדירוג.

האם הם לא יוצאים מהבית? לא מבלים? לא עשירים? אל חשש. הם לא חיים רע. הם פשוט מוכיחים שאפשר גם אחרת. אפשר להיות בליין, מקושר, ברנז'אי ומקורב, ולא לשחק את המשחק. או שכן לשחק אותו, רק בחצר האחורית.

עדיף מקום טוב באמצע

רבים מבין אלה שמופיעים בדירוג נוטים להיתמם ולומר שהם בכלל לא רוצים להופיע במדורי הרכילות, והם באמת אינם יודעים מי אחראי לכל אותן ידיעות ססגוניות שנכתבות עליהם. זה לא מדויק, בלשון המעטה.

מכונת יחסי הציבור, עם ריטיינר או בלי, עובדת שעות נוספות. היח"צנים, הדוברים והאנשים עצמם יודעים את הטריקים הקטנים שיניבו להם אינצ'ים בעיתון, וכתבי הרכילות נמצאים אצלם גבוה ברשימת החיוג המהיר, לפעמים מיד אחרי הקיצור שמחייג הביתה.

כדי להדגיש את האובססיה, אספר אנקדוטה קצרה על אודות אחד מאלה שזכו להתברג בעשירייה הראשונה. בתקופה שבה ערכתי את מדור "שיחה" של "גלובס", לפחות 3 פעמים בשבוע הייתי מקבלת ידיעות רכילות ממשרד יחסי הציבור של אותה אישיות, בהן היא נראתה חונכת, גוזרת סרט, משתובבת באירועים חברתיים, מחבקת ילד, מחבקת עץ, תורמת, מתרימה, נואמת וכן הלאה.

כל ידיעה כזאת לוותה בפולו-אפ מטעם יחסי הציבור עם הטקסט הקבוע: "זה חשוב לה", "זה חשוב לנו", "זה חשוב לחברה". הלחץ היה אדיר. בוקר אחד הודעתי ליחצ"ן שאני מגבילה אותו לידיעה אחת בשבוע על אודות אותה אישיות. "אי-אפשר כבר לראות את הפרצוף הזה במדור", הסברתי, "זה מגוחך, גם בשבילינו וגם בשבילה".

במשרד יחסי הציבור לא הלכו בלי קרב ושלפו את מיטב הארטילריה, שדמתה באופן מבהיל לחמשת שלבי האבל: הכחשה ("לא מדובר בכל-כך הרבה אייטמים"), כעס ("את ממש מגזימה"), מיקוח ("או.קיי, אז שתי ידיעות בשבוע"), דיכאון ("מה אני אעשה עכשיו, הלקוח יפטר אותי"), ובסוף - קבלה ("טוב, נו").

אפשר להתייחס להופעות במדורי הרכילות כקוריוז, אך לעתים מחירן יקר. שכירים בכירים שוכחים כי בעלי המניות, אלה שחותמים להם על תלוש השכר הנדיב, לא אוהבים מנהלים פטפטנים, והיו בעבר כמה ששילמו במשרתם על תאוות הפרסום שלהם. להופיע ברכילות זה לא דבר רע, אבל דווקא במקרה זה ייתכן שלפעמים עדיף להיות במקום טוב באמצע מאשר בראש הרשימה.

סמנטיקה נשית / מור לביא, מנכ"ל יפעת מחקרי מדיה

דירוג האישים המובילים במדורי הרכילות נבדק באמצעות מנוע חיפוש סמנטי חדש שפותח על-ידי יפעת מחקרי מדיה. למנוע יכולת חדשנית "להבין" מה חשוב ו"ללמוד" לאורך זמן, ובכך הוא מסוגל לברור ביטויים ורעיונות מהטקסט, ולא רק מילים בודדות.

בתהליך הבדיקה הנוכחי לימדנו את המנוע לחפש את כל המושגים שהופיעו במדורי הרכילות ב-2009, ולהפרידם לפי חברות, אישים, מוצרים, אירועים ומקומות (בתי-קפה, אולמות אירועים וכו').

אך לדירוג חדשנות נוספת הקשורה דווקא למגדר. בדירוגים אחרים בהם אנו בוחנים אישים בתקשורת, אנו מוצאים ייצוג חסר מובהק לנשים, ודווקא במדורי הרכילות המין הנשי בולט יותר. כך, למשל, בדירוג 100 המובילים בכותרות ב-2009 נמצאו 4 נשים בלבד, אך בדירוג הנוכחי נמצאו 4 נשים בעשירייה הפותחת.

יחד עם זאת, עדיין המצב רחוק מהשוויון הראוי והרצוי, כשהנשים מהוות רק 16% מהמדורגים, רובן שחקניות, זמרות ודוגמניות. מבין אנשי העסקים, שמהווים כשני שליש מהרשימה, נרשמו 12% נשים בלבד; מבין הפוליטיקאים ואישי הציבור נרשמו 20% נשים; רק בתחום מקצועות הבמה נרשמו יותר נשים (56%) מגברים.

בחינות כאלה מספקות לנו נקודת מבט מעניינת על השתקפות החברה הישראלית בתקשורת. בעוד שהמשק הישראלי שואף לשוויון מגדרי, תהליך בחירת האייטמים למדורי הרכילות ממצב את הנשים דווקא במקום אחר.

רכילות עסקית 11-106
 רכילות עסקית 11-106