בשביל מה בכלל יש מועצת עיתונות?

הרבה יותר קל להתברבר בכנסת מאשר להיכנס לעימותים עם עיתונים שבעליהם שולטים במועצה

אנחנו יודעים שיש במדינה מועצת עיתונות. מה שאנחנו לא יודעים זה למה. כלומר, למה היא קיימת ולמה יש לה נשיאה בדמותה של השופטת בדימוס דליה דורנר. הרי רמת העיתונות בארץ מידרדרת והולכת, ולפי חוסר המעש של המועצה, נראה שרק אליה השמועה הזאת עוד לא הגיעה.

לא ידוע על צעדים משמעותיים או בכלל שנעשו על-ידה כדי לעצור את הסחף הצהוב, הוולגרי והסנסציוני. לא ידוע על ניסיון להעלות את רף המשכל והתבונה של כתבים ועורכים, שחלקם אינם ראויים לכתוב חיבור - לא כל שכן כתבות המשפיעות על ציבורים וממשלות.

והנה התבשרנו השבוע, בתוכניתו של רזי ברקאי בגל צה"ל, כי השופטת דווקא כן עושה משהו. המרואיין בתוכנית היה מזכ"ל מועצת העיתונות, אריק בכר. הנושא: שיגור צלמים ועיתונאים כדי לצלם את קורבן האונס הקבוצתי שבוצע בשבוע שעבר.

בכר אמר ש"זה נורא" והסביר שזו עבירה על החוק ועל תקנון האתיקה של המועצה, גם אם מנסים לטשטש את פניהם של הקורבנות. הרי בעצם נוכחות העיתונות והטלוויזיה ליד ביתה של קורבן האונס יש זיהוי שלה, ומן המפורסמות שקורבנות אונס מבקשות לשמור על אנונימיות - בעיקר מפני האנשים הקרובים להן, משפחתית או גיאוגרפית.

העיקר לא להתעמת

אז מה עושה מועצת העיתונות בעניין? דורנר, סיפר בכר, שרויה במגעים עם הכנסת על הפיכת האיסור האתי לחוק. אז קודם כל, יש כבר חוק האוסר זיהוי קורבנות אונס. אבל אם הכלל האתי יותר יעיל ומקיף מהחוק - מדוע המועצה לא מפעילה אותו? התשובה היא שהרבה יותר קל להתברבר בכנסת, מאשר להיכנס לעימותים עם עיתונאים ועיתונים שבעליהם שולטים במועצה.

בכר סיפר שגם אמצעי תקשורת מכובדים מפרסמים תמונות שהטשטוש בהן לא ממש מסתיר את זהות המצולמת. מי? מי הם? "לא אנקוב בשמות", אמר בכר. למה? הרי כל ינוקא יודע שביקורת שאין לה כתובת לא מזיזה לאף אחד.

מה גם שכאשר מדובר באחרים, העיתונות דורשת (ובצדק) פרסום שמות, עכשיו ומיד!!! אז מה יהיה? ובכן, השופטת תמשיך להרצות ולהתראיין על עיתונות טובה והוגנת, בזמן שהתקשורת תמשיך לפגוע בזכויות יסוד בסיסיות של אזרחי המדינה. ומדינת התקשורת צהלה ושמחה.

למען הגילוי הנאות, נציין כי עיתון "גלובס" נמנע מחברות במועצת העיתונות.