סטנלי פישר יקר לנו מדי

אם מחיר השארותו הוא חורבן מערכת השכר והפיקוח בשירות הציבורי השמן - אז לא תודה

בעוד סטנלי פישר לא מש מהכיסא בכל דיון על חוק בנק ישראל בוועדת הכספים בכנסת, יובל שטייניץ פשוט איננו. לא מגיע. לא מספיק חשוב לטעמו או שאין לו מה לומר כי שר האוצר בנימין נתניהו, אסר עליו. הפקידים הבכירים באוצר, פעם אימת העיר, שידעו לזעזע ולעמוד על דעתם בכל מאבק על שמירת תקציב, פיקוח והתנהלות, הפכו לחבורת פודלים מייללים. רותחים בפנים ומגמגמים בחוץ.

יובל שטייניץ, שר האוצר / צלם איל יצהר
 יובל שטייניץ, שר האוצר / צלם איל יצהר

יובל שטייניץ מציג: המריונטה. לא רואה, לא שומע, לא יודע

כמוהם, בכירי משרד המשפטים, אנשי היועץ המשפטי לממשלה, שפעם ידעו לעמוד על המשמר בכל התנגשות כלכלית תקציבית והפכו לחבורת אילמים. יובל שטייניץ ויעקב נאמן פשוט סתמו לפקידים את הפה, והפקידים הסכימו לסתימת הפיות. הדבר היחיד שהם עושים זה להתקשר ליועצת המשפטית של ועדת הכספים, עו"ד שגית אפיק, ולספר לה על שלל הסעיפים הלא תקינים, בתקווה שהיא תוציא עבורם את הערמונים מהאש.

נתניהו בנה מצג-שווא לפיו סטנלי פישר לא יישאר לקדנציה שנייה בלי חוק בנק ישראל, שבלעדיו תהיה התמוטטות כלכלית וירידה בדירוג המדינה, שהממשלה תיפגע, הקואליציה תתמוטט, וציפי לבני תשתלט. וכדי שזה לא יקרה, סימן נתניהו לממשלה ולח"כים, חובה עליכם להעביר את חוק בנק ישראל, מהר, במריחה, בלי דיונים, בלי הפרדת רשויות. תנו לסטן מה שסטן רוצה, אחרת...

בנימין נתניהו: השמן והרזה, ז"ל

אין ספק שסטנלי פישר הוא נגיד שאפשר לסמוך עליו, אבל אם המחיר להישארותו בקדנציה שנייה הוא חורבן מערכת השכר והפיקוח בשירות הציבורי השמן והמחוסן - אז לא תודה. המחיר יקר מדי. מסוכן מדי. אישור חוק בנק ישראל במתכונת הצעת החוק הנוכחית, בכל הנוגע לתקציב הבנק ולפיקוח עליו ובכל הנוגע לעובדים, קביעת שכר ופיקוח, הולך להיות הפתח דרכו ייפרץ כל נושא השכר בשירות הציבורי.

אם עד עכשיו הועברו כ-90 מיליארד שקלים בשנה עבור שכר השירות הציבורי, הרי בתוך כמה שנים זה יזנק בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, ורק להיזכר בנאום הדרמטי והכואב של נתניהו על האיש הרזה, הציבור משלם המסים, הנושא על גבו הנשבר את האיש השמן, השירות הציבורי.

רק שמאז נכנס למשרד ראש הממשלה, השמן הולך ומתנפח. בשיאו של המשבר, כשהאבטלה הגיעה ל-8%, רק עלה גיוס העובדים לשירות הממשלה, ועכשיו הוא הולך לקרוע את החבל האחרון.

סטנלי פישר / צלם רויטרס
 סטנלי פישר / צלם רויטרס

סטנלי פישר דורש רישיון להדפסת כסף

הצעת החוק של פישר, בחסות נתניהו ובשתיקת הממשלה, אומרת לאוצר ולמפקח על השכר: תעזבו את ענייני השכר בבנק ישראל. תהיה מועצה מינהלית, תהיה ועדה מקצועית, ישבו בה "אנשי ציבור" מוכשרים וטובי לב, תסמכו עליהם ועל ההחלטות שלהם, הם אחראיים לא פחות מכם.

אלא שהמציאות מראה שוועדות פנימיות, גם כשהן גדושות בנציגים חיצוניים, מוטות תמיד תמיד לטובת הארגון שמשלם את שכרם ומזדהות איתו, על חשבון "הברון". איפה היה הועד המנהל של רשות השידור כשהחליטו על צוותים מנופחים שילכו לכל משימה פשוטה, על עשרות ומאות העובדים חסרי המעש היושבים בביתם בארץ או בחו"ל ומשכורתם זורמת כולל שעות נוספות.

איפה דירקטוריון חברת החשמל כשכל חריגות השכר חוגגות והחברה הולכת מדחי אל דחי? איפה דירקטוריון תעש שיודע שיש לפטר לפחות 1,000 עובדים, אבל לא עושה כלום כדי להזיז ממקומם ולו 50? וגם רועד תחת הטלפון הפוליטי של אהוד ברק.

איפה כל המומחים הגדולים של בנק ישראל כשההפקרות בבנק חגגה במשך עשורי שנים, תוך כדי זה שהם מככבים באוניברסיטאות ישראל ומלמדים כלכלה יעילה ורזה? מה למשל עשתה הנהלת בנק ישראל כאשר הונהג המנהג, הרב שנתי, שבכיר הפורש לגמלאות, גם בטרם גיל גמלה, יכול להביא "פתק" מהרופא ולקבל תוספת שתכפיל לו את הפנסיה? התשובה: הצטרפה לחגיגת ה"פתקים".

זה לא שמשרד האוצר עשה תמיד את עבודתו. עובדה, איפה היה האוצר והממונה על השכר כשכל הדברים הללו קרו וקורים.

זה רק העין הנוספת, האופציה לחשיפה, לשקיפות. לאפשרות שהחריגות יצופו. והן אכן צפו. לכן, אסור לחברי ועדת הכספים להעביר לוועדה את ענייני התקציב והשכר בבנק ישראל אלא להיפך, דווקא לחזק את הפיקוח של הממונה על השכר.

העברת האחריות על הכסף הפנימי לידי בנק ישראל משמעותה אחת: לתת לחתול לשמור על השמנת שהחתולים האחרים מייצרים. או: רישיון להדפיס כסף לצרכים פרטיים. זה לתת לרשות שדות התעופה זכות להחליט בעצמה על אגרות נתב"ג, לחברות הנמלים לקבוע את גובה עמלות היבוא והיצוא. התעשיה האווירית כבר רוצה לצאת מפיקוח רשות החברות הממשלתיות, די להם בפיקוח של ח"כ חיים כץ ועופר עיני, ואם יהיו צרות אז נשרוף צמיגים והפוליטיקאים יתקפלו. ובנק ישראל, הוא פשוט ייקח כסף, כמה שירצה, מהרזרבות שהאוצר מפקיד, על פי דין, בבנק ישראל.

עופר עיני
 עופר עיני

עופר עיני החולם: אני, אני, אני

עופר עיני לא סובל את הממונה על השכר במשרד האוצר. לא מהיום. עופר עיני מאמין שהוא הוא הממונה על השכר האחד והיחיד. שר אוצר בלי אחריות ובלי מגבלות תקציביות.

מחר הוא הולך לדרוש שמשרד האוצר יפסיק בכלל לפקח על השכר בבנק ישראל. שני שליחיו, שלי יחימוביץ' משמאל וחיים כץ מימין, כבר יעשו עבורו את העבודה השחורה.

מיד אחרי זה תבוא תמיכה בהוצאת המרצים באוניברסיטאות מכפיפות לשכר בשירות הציבורי, הוצאת הרופאים, כך ששכרם ייקבע בהסכמה בין ההסתדרות הכללית להסתדרות הרופאים. ובכלל, בשביל מה יש ועדי עובדים אם לא כדי להכריע, באופן לגמרי עצמאי או בסיוע אנשי שלומנו, בענייני שכר ופיקוח על השכר?

הרי כבר בדיונים על "עסקת החבילה", מיד אחרי הבחירות בשנה שעברה, דרש עיני להוציא את סמכויות הממונה על השכר ממאות אלפי העובדים בשירות המוניציפלי, וקודם כל שיפסיק לדרוש החזרים על תשלומים בלתי חוקיים.