מדריך למנכ"ל המודח

מה נלמד מנסיונם של נחמה, דנקנר, זיו, זוהר, עופר צ'צ'יק, בזורה וסליחה אם שכחנו מישהו

אז מה השורה התחתונה של כל סיפורי הדחות המנכ"לים להם היינו עדים בתקופה האחרונה? הנה שלושה לקחים למנהל השכיר. גזור ושמור כי מחר תורך.

1. אל תאמין לכל מה שכותבים עליך בעיתון. לא משנה כמה אתה מקושר, חזק, בטוח במעמדך, מצטיין בתפקידך ומביא תוצאות. אל תשכח לרגע את מקומך. בסופו של דבר אתה רק שכיר. מישהו מינה אותך, חותם על הצ'קים שלך ומגבה אותך. עד שהוא כבר לא.

2. ברגע שסר חינך בעיני בעל השליטה, מכל סיבה שהיא, אתה בחוץ. אין טעם להיאבק. זה טוב לאגו ולתחושות הפנימיות, אבל לא ממש מעשי. בעל השליטה תמיד מנצח בסוף. ולא, הוא לא מרגיש שהוא חייב לך, או לכל אחד אחר, דין וחשבון, או הסברים על למה הוא לא רוצה אותך.

3. ממשל תאגידי הוא סיסמה נהדרת, שנראית נפלא במצגות של בנק ישראל. אבל זה רק על הנייר. במציאות לא נולד הדירקטוריון שיצא נגד בעל השליטה. דירקטורים עושים מה שמצפים מהם לעשות, ולא שוכחים מי מינה אותם ומי יכול להחליף אותם.

אלו כללי המשחק. מנהלים בכירים הם מוצר מתכלה. היום הם על הסוס עם שכר מיליונים, עוצמה והשפעה, מחר הם נזרקים מהתפקיד. לפעמים המנהל נדרש להתפטר, לפעמים הוא מובל כך שיתפטר מרצונו. שרי אריסון הדיחה את שלמה נחמה, דני דנקנר את צבי זיו, משפחת ברונפמן הדיחה את שלמה זוהר, גיורא עופר את בועז צ'צ'יק, משפחת שובל את אבי בזורה וסליחה אם שכחנו מישהו.

רוב ההדחות נעשו בהפתעה. היה אקלים של אי שביעות רצון, נשמעו קולות של אי נחת, היו סימנים מקדימים, אבל המכה ניחתה על המנהל בן לילה. כל מה שנותר לעמיתיו לשאול הוא מי הבא בתור? באיזה בנק מנהל עכשיו הבעלים גישושים מאחורי גבו של המנכ"ל המכהן כדי להחליף אותו?