עיתונאים אמיצים - או בוגדים: מי אתם, ענת קם ואורי בלאו?

קווים לדמותם של עיתונאי "הארץ" וכתבת וואלה, העומדים במרכזה של מה שמגדירים בשב"כ כ"פרשיית ריגול חמורה" ■ פגיעה בביטחון המדינה נגרמה כאן, כמעט ללא כל ספק ■ ריגול? תלוי את מי שואלים

בנובמבר 2008 פירסם עיתון "הארץ" כתבה של אורי בלאו לפיה צה"ל ממשיך במדיניות החיסולים שלו, למרות הוראות בג"ץ. כתבתו של בלאו הסתמכה, על-פי החשד, על מסמכים שהועברו אליו על-ידי ענת קם, אז כתבת הברנז'ה באתר האינטרנט וואלה!. חודשים ספורים לפני כן השתחררה קם משירותה הצבאי כפקידה בלשכתו של אלוף פיקוד מרכז יאיר נווה, ועל-פי כתב האישום העתיקה מהלשכה כמעט 2,000 מסמכים בדרגות סיווג גבוהות.

קם, כיום בת 23, היא ילידת ירושלים וכיום מתגוררת בתל-אביב. היא החלה את עבודתה בתחום העיתונות בעיתון "ירושלים" של רשת "ידיעות תקשורת", כ"טיפרית" עוד לפני שירותה הצבאי. טרם גיוסה לצה"ל לקחה חלק בגיבוש לקורס טיס ושובצה בתפקיד הדורש סיווג ביטחוני גבוה בלשכת אלוף פיקוד מרכז. בהמשך הפכה להיות העוזרת של ראש הלשכה. עם שחרורה היא הגישה בקשה להתקבל לעבודה בשב"כ.

חודשים אחדים לאחר שחרורה מהצבא התמנתה קם לכתבת במדור "וואלה! ברנז'ה". באמתחתה, על-פי כתב האישום, היא כבר החזיקה בעת ההיא כ-2,000 מסמכים שהעתיקה ממחשב לשכת האלוף, בניגוד לחוק. בכל זמן שירותה הצבאי לא עשתה קם שימוש בחומר. לאחר ניסיון להעביר חומר לעיתונאי יוסי יהושע, היא החליטה להעביר את המסמכים לעיתונאי אורי בלאו מ"הארץ", גם הוא ירושלמי בעברו.

בלאו החל את דרכו העיתונאית בעיתון "כל העיר" של רשת שוקן באמצע שנות ה-90. לאחר שירות צבאי מלא שב בלאו לעיתון, ולאחר שהות בחו"ל עבר לפני שנתיים לשמש כתחקירן בעיתון "הארץ". במהלך עבודתו בעיתון חשף לא אחת פרטים רבים הקשורים בעבודת השב"כ, באופן שהחשיד את גורמי הביטחון כלפיו. בעיתון "הארץ" טוענים כי כל הכתבות שפירסם בלאו בעיתון עברו את אישור הצנזורה.

משהובהר כי בלאו מחזיק בידו מסמכים ביטחוניים מסווגים, ביקש השב"כ להשיב אותם אליו בחזרה. בספטמבר 2009 זומן בלאו למשרדי השב"כ ונדרש למסור את המסמכים ששימשו אותו בהכנת הכתבות. בלאו ועיתון "הארץ", באמצעות עו"ד מיבי מוזר, חתמו מול השב"כ ב-15 בספטמבר 2009 על הסכם, במסגרתו הועברו לשב"כ עשרות מסמכים מסווגים שהיו ברשותו.

בעיתון "הארץ" אמרו היום (ה') כי "לאחר שמולאו כל התנאים בהסכם ונמסרו המסמכים, ביקש השב"כ לפנים משורת הדין לקבל לידיו גם את המחשב האישי של אורי בלאו. מערכת 'הארץ' נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב".

בשלב זה נחתמה מול עיתון "הארץ" עסקה לפיה יועברו אל השב"כ על המסמכים, בתמורה להגנה לו ולקם. בלאו, ככל הנראה, לא יידע את קם על חתימת העסקה, ומתשאול שהיא שעברה במקביל התברר לכוחות הביטחון כי קיימים מאות מסמכים שהועברו לבלאו, בעוד הוא העביר לשב"כ רק כמה עשרות. מרגע זה בוטלה העסקה בעיני השב"כ.

בדצמבר התפוצצה הפרשה, וקם נלקחה למעצר-בית. בינואר 2010 הודיע השב"כ לעו"ד מוזר כי בלאו מבוקש לחקירה. בלאו שהה באותו זמן בחופשה פרטית בחו"ל והחליט, בעצת "הארץ", לא לשוב לארץ מחשש שייעצר. העיתון מממן בחודשים האחרונים את שהותו בחו"ל.

"עו"ד מוזר השיב כי דרישה זו סותרת את תנאי ההסכם וכי הוא מייעץ לאורי בלאו לא להיענות לה", נמסר מעיתון "הארץ". "מרגע זה סירב השב"כ לעמוד בתנאי ההסכם שעליו חתם ודחה הצעה של עו"ד מוזר לגבש הסכם נוסף שישיג את מטרת השב"כ להגן על ביטחון המדינה, ומנגד ישמור על תנאי ההסכם שגובש ועל חיסיון המקורות. 'הארץ' מצטער על התפנית הפתאומית בעמדת השב"כ ועל תוצאותיה, שמשמעותן הפעלת לחץ כבד ואיומים על עיתונאי הממלא את שליחותו".

יש לציין כי קם המשיכה עד לחודש האחרון בעבודה מלאה באתר "וואלה!" של רשת שוקן, באישור מלא של בית המשפט, שמאפשר לה - למרות האישום החמור לכאורה - לעבוד בכלי תקשורת וליצור קשר עם גורמי ממשל לצרכי עבודתה. בחודש שעבר הודיע האתר כי קם יוצאת לחופשה ללא תשלום.

צו איסור הפרסום שהוצא הותיר את הפרשה כל אותו זמן באפלה. כלי תקשורת שונים ובהם "גלובס", חדשות 10 ועיתון "הארץ" עצמו, ביקשו שוב ושוב את הסרתו. עם זאת, בבלוגים שונים ובאתרי אינטרנט ברחבי הרשת, הפרשה הודלפה כמעט לחלוטין. סוכנות הידיעות היהודית היתה הראשונה לפרסם את הסיפור, ולאחר מכן התפרסמו ידיעות ב"אינדיפנדנט", ב"ניו-יורק טיימס" וב"גרדיאן". התקשורת העולמית כינתה את הנושא "מעצר סודי", והאשימה את המדינה בהעלמת העיתונאית.

הדבר הגביר את הלחץ על בית המשפט, ודיון שאמור היה להתקיים ב-12 באפריל הוקדם להיום. והפרשה נחשפה.

"לא מדובר בחברה בארגון שמאל כזה או אחר", אומר היום ניסים דואק, דובר מטעמה של קם, "היא אף כתבה בזמן היותה בוואלה! מאמר נגד סרבנות. לא היתה לה כל כוונה לפגוע בביטחון המדינה, וכל החומרים שפורסמו עברו צנזורה. יותר משנה לקח לשב"כ להתחיל לחקור מי מחזיק בהם. ההר הזה הוא עכבר. אם השב"כ היה חושב שההר הוא הר, הוא היה מתנהג לחלוטין אחרת - ולא היה נותן למאות אנשים להיות חשופים למסמכים".