שוק נפלא לחתמים

בורסה עולה היא כמו שמן בגלגלי האופטימיות, והאופטימיות אכן גואה בד בבד עם תאוות הבצע. וכשהבורסה מגיעה לשיא, מתרבים אלה החושבים שהמשבר מאחורינו. זחוחים, הם מסבירים שהימים הקודרים של הסדרי האג"ח חלפו, שאפשר לנער את האבק מהבגדים, לצאת מהבונקר ולהמשיך הלאה, לחזור להנפיק כאילו לא קרה דבר.

לרוע המזל, לא זה המצב. מבט מפוכח מראה כי הסיכונים רבים מהסיכויים. הסדרי האג"ח אולי הורידו פרופיל, אבל לבטח לא נעלמו מהשטח. רק ביום חמישי דווח כי ביילסול, חברת ההחזקות הפרטית של דודי ויסמן ושרגא בירן, תעמיד הלוואה לחברת הנדל"ן הממונפת רוזבאד שבשליטת השניים, לצורך תשלום האג"ח שלה. חברות במצבה של רוזבאד יש לא מעט, אבל לא לכולן יש אבא עשיר, ולכן חלקן לא ישרדו.

הבעיה אינה בשוק המניות. מדדי המניות מסמלים בעיני הציבור את העליות, והם אכן בשיא, אבל למעט מניות הגז, מגזר שהתמחור שלו לא ברור וספקולטיבי במובהק, יש מניות יקרות ויש כאלו שלא התאוששו מהמשבר.

הבעיה נעוצה בשוק האג"ח. השוק מעוות, והתשואות נמוכות מדי ונגזרות מהריביות האפסיות. נוצרה פירמידה הפוכה שקודקודה הצר נשען על ריבית בנק ישראל. "אני מוטרדת ממרווחי האשראי", אמרה סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי, בנקאית שתקנית בדרך כלל. ולאלו שכבר שכחו את לקחי המשבר, רכישת אג"ח היא בראש ובראשונה הענקת אשראי.

ולתוך הקלחת הרותחת של תאוות בצע, ביקושים גואים ומדדים עולים, נכנסים חתמי הנפקות האג"ח שבפתח. חתמים הם עם מיוחד: התפקיד שלהם למכור, ולכן הם מתמחים בלצייר תמונה ורודה ולייפות את המציאות. וכמו כל אנשי מכירות, צריך לקחת את מה שהם אומרים בעירבון מוגבל.

כלל חיתום, כמשל

ניקח למשל את גברת טל רובינשטיין, המנכ"לית של כלל חיתום. "השוק נראה לי בריא", אמרה באופטימיות בראיון שפורסם בשבוע שעבר באחד מכלי התקשורת. אם נודה על האמת, לא ציפינו לאמירות אחרות מצידה של רובינשטיין.

פרנסתה, שכרה והבונוס שלה תלויים בהצלחת ההנפקות, והנפקות לא מצליחות במזג אוויר סגרירי. לכן, רובינשטיין תספר לנו כמה החיים נפלאים ולמה השמש זורחת. בטח שהשוק בריא - בריא לחתמים שחותכים קופונים שמנים, בריא למנפיקים שמגייסים בריביות נמוכות. אבל האם הוא בריא למשקיעים?

רק לפני שנה דיברה רובינשטיין אחרת לגמרי. "אני את העבודה שלי עשיתי, והביקושים בהנפקה דיברו בעד עצמם. למה שקרה אחר כך אני פחות אחראית", אמרה ביוני הקודם, כשהיא מתנערת מכל אחריות לאיכות הנפקות עבר לא מוצלחות בלשון המעטה, בהן שימשה כחתם המוביל. מעניין מה רובינשטיין תגיד לנו עוד שנתיים.

אבל בינתיים החגיגה בעיצומה, ולמה לקלקל? עשרות תשקיפים כבר בהכנה, במשרדי עורכי הדין המתמחים בשוק ההון דולקים האורות כל הלילה, והחתמים עובדים שעות נוספות. זוהי חגיגה של שוטים, והשוטים הם אנחנו - אלה שבכספם נרכשות אותן הנפקות.