החשוד העיקרי

פיני גרשון יכול להאשים את כל העולם, אבל מכבי ת"א תעלה הערב (20:55, ערוץ 10) למשחק חמישי מול בני השרון בעיקר בגללו ■ ‎מילא שוויושביץ' של פרטיזן, עם 26 שנות אימון, שלח את גרשון לחפש תירוצים, אבל דן שמיר? עם 3 שנות אימון ו-5 ג'יגה בלפטופ...

פיני גרשון אמר לפני הסדרה ובמהלכה שמכבי ת"א טובה יותר מבני השרון. לשם שינוי הוא היה צנוע. כי מכבי הרבה יותר טובה. ודאי כשמדובר במאצ'אפ מול קבוצה שתקציבה בערך שישית מזה של מכבי ואיבדה תוך כדי עונה שני שחקני חמישייה בקו האחורי (דורי אסף בפציעה, קוקי בלצ'ר בדעיכה). ובכל זאת, מכבי תעלה הערב (ב') לפרקט בנוקיה למשחק חמישי בסדרה אחרי שבני השרון הנחותה ניצחה אותה פעמיים, כשבשני המשחקים בני השרון פשוט משחקת טוב יותר.

הסיבות המקצועיות לכל הסיפור הזה הן רבות: מצמצום התרומה מהישראלים של מכבי לשניים בלבד (פניני ובלות'נטל), דרך חולשה של חלק מהזרים (אנדרסון ופישר), ועד שחקנים מובילים שלא מנהיגים את הקבוצה לשום מקום גם שהם משחקים טוב (אידסון ו-ויז'נייבסקי). אבל הדג כמו שאתם יודעים מסריח מהראש. והסיטואציה שמכבי עומדת בפניה - משחק מכריע בסדרה של חמישה משחקים מול קבוצה נחותה ממנה - מציגה את גרשון באור מאוד לא מחמיא. מילא שוויושביץ' של פרטיזן, עם 26 שנות אימון, שלח את גרשון לחפש תירוצים, אבל דן שמיר? שלוש שנות אימון וחמישה ג'יגה בלפטופ?...

עם כל הכבוד לטאקר, קלנסי וג'יימס שעושה בית ספר לקו הקדמי של מכבי, מי שעושה את ההבדל בסדרה הם הישראלים. כש"הישראלים הטובים ביותר בליגה" (לפי גרשון) קולעים בממוצע למשחק בסדרה רק שלוש נקודות יותר מאלו של בני השרון (29 מול 26 נקודות למשחק) פתאום מכבי הגדולה מג'עג'עת.

אלו לא רק הנקודות, אלא קודם כל הגישה: למשל בן רייס, ילד בן 20 בעונתו השנייה בליגה, שומר בלי סנטימנטים על אלן אנדרסון הגדול וגורר אותו למשחקים של 7 ו-6 נקודות (הראשון והרביעי); אלו פניני, בלות'נטל ולימונד, שרגילים לשחק בצורה פיזית על גבול המלוכלך, וטועמים בחזרה מהתרופה של עצמם כשהם פוגשים את אורי יצחקי וארז כץ, שניים שכתבו כמה פרקים בספר המרפקים והצביטות כשפניני עוד שיחק בתיכונים.

***
‏דווקא מכבי, שמקפידה לנהל חילופי מהלומות מילוליות עם המינהלת ונלחמת בשיטה, היא זו שנתנה את החותמת הסופית להצלחתה לכאורה. הרי אילולא מכבי, רשימת העולות לפיינל-פור כבר היתה סגורה. למזלה של המינהלת, הזחיחות הצהובה מנעה יצירת ואקום תקשורתי של כמעט שבועיים בין סיום סדרות הפלייאוף לתחילת הפיינל-פור (ויסלחו לי קבוצות הפלייאוף התחתון שמאבקן מעניין קומץ אוהדים שרופים וכמה עכברי כדורסל).

הפלייאוף הנוכחי ממחיש את הטעות שעשתה המינהלת עם ביטול ההחלטה שלה בעניין מספר הזרים. כזכור, לא מכבר ביטלה המינהלת את ההחלטה שלה לצמצם את מספר הזרים לחמישה בטופס המשחק (במקום שישה עכשיו) ושבעה לקבוצה בעונה כולה (שמונה עכשיו).

כשפותחים את דפי הסטטיסטיקה של המחזור האחרון בפלייאוף, אפשר להבין עד כמה ההחלטה הזו לא קשורה לטובת הליגה והכדורסל הישראלי: נתניה, שמשחקת עם ארבעה זרים, הדיחה את חיפה ששיחקה עם שישה זרים, כשהזרים החמישי והשישי של חיפה (רובי וסטרונג), קולעים כל אחד נקודה אחת בלבד; בני השרון, עם ארבעה זרים, ניצחה את מכבי ת"א כשהזר החמישי של מכבי (פישר) קולע רק 4 נקודות.

ושלא תחשבו שהמחזור האחרון שונה. במשך העונה כולה, רוב קבוצות הליגה מסתמכות על שלושה עד ארבעה זרים וכך גם היה בעונות קודמות. שאר שחקני החיזוק בעיקר משפרים את הסטטיסטיקה של מספר התיירים שהגיעו לארץ.