בשורות לנישום

שנים לא מעטות שלטה בכיפה הגישה המשפטית, לפיה רשאי פקיד השומה לתקוף כל הפחתת מס בלתי נאותה (מה גם שהדבר הותר במפורש במסגרת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה) - ומנגד כאשר נקלע הנישום לתאונת מס, אין לו על מי להלין אלא על עצמו בלבד.

מסרים מאוזנים יותר נכללו במהלך השנים, בכל זאת, בפסקי דין מסוימים (במיוחד לאחר דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, בע"א 165/82, קיבוץ חצור נגד פקיד השומה רחובות), אך העדר הוראה ברורה, המתירה לפקיד השומה להימנע מהטלת מס בלתי נאותה, היתה בעוכרי הנישומים.

המילניום השלישי יביא עמו, ככל הנראה, בשורה לנישום הישראלי. מקורה של האופטימיות הזהירה שאנו מפגינים בשורה ארוכה של פסקי דין חדשניים, אך בעיקר בדבריו הברורים והחד-משמעיים של השופט אליקים רובינשטיין, שנאמרו באחרונה בבית המשפט העליון (ע"א 10011/07, פור חברה לניהול תיקי השקעות בע"מ).

הסוגיה הספציפית שנדונה באותו מקרה, כשלעצמה, איננה בעלת השלכות מרחיקות לכת, אך קביעותיו הנחרצות והעקרוניות של השופט רובינשטיין באותו מקרה חשובות עד מאוד.

בין היתר קבע השופט כי חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה ברורה לדידו כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות.

ועוד קבע השופט כי בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חובותיה של המדינה כנאמן הציבור, ואף ציטט מדברי השופט יצחק זמיר כי חובת ההגינות החלה על הרשות כלפי האזרח היא המקור הרעיוני של כללים שונים, המסדירים את היחסים שבין הרשות לבין האזרח.

בדבריו אלה כיוון השופט רובינשטיין, ככל הנראה, לכך שבמקרים מסוימים מעלה רשות המסים טיעונים מקצועיים שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם טיעונים שהיא מעלה במקרים אחרים.

גולת הכותרת הינה בדבריו של השופט רובינשטיין בדבר מס אמת: "...כשם שהמחוקק, הרשויות ובתי המשפט מצווים ועושים להיאבק במניפולציות ובהערמות בתחום המס, שמטבע הדברים מועד לפורענויות אשר כאלה, שכן מטבע האנוש רבים הם שאינם ששים לתשלום מס - כך חובתם גם לתת יד לכך שהנישום לא ייפגע בלא צורך, במובן של מס אמת..."

* הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'.